אור ברסלב
שפת אמת על מנחות פרק אחד עשר › דף צו:

שפת אמת על מנחות· רבי יהודה אריה ליב אלתר

פרק אחד עשר · דף צו:

דף צו.

בגמ' פרקודי הוי מפרקדי עי' פירש"י. ולולי דבריו הי' נראה לפרש דהלחם הי' קצר מלמטה טפח שיהי' נכנס תוך המסגרת. ויש קצת טעם לזה דהא הלחמים של מעלה הי' נחסר בהם למטה מקום של הקנים. והלחם שהי' מונח על השלחן לא הי' נחסר בהם. וא"כ אין מדותן שוה ובכל א' יש ב' עשרונים ואיך הי' זה משונה מזה הלא כולן הי' גובהן ורוחבן ואורכן שוה. ולכן נאמר כי הלחמים שלמטה מקום המסגרת הי' חסר והשלים זה החסרון כמדת הקנים. מיהו בלא"ה הלחם שלמעלה הי' רק ב' קנים וע"כ צ"ל דבעובי שלהם הי' משתנים א"כ אין ראי' לפי' זה. ובגמ' לקמן משמע קצת כפרש"י דר' יוסי אמר מסגרתו מעמיד הלחם והשיבו לו חכמים מסגרתו למטה הי'. ולפי' הנ"ל למה הוצרכו לומר מסגרתו למטה. אפי' הי' למעלה י"ל דהלחם הי' על המסגרת כמו שהקשה המקשן כאן על ר' יוחנן. רק דר"י משני פרקודי הוי וחכמים יחלקו על זה. אבל לפירש"י דצורת המסגרת הי' משופע י"ל דבצורת השלחן לא פליגי. ואפשר דדרך מסגרת של שלחן להיות משופע לצד חוץ. ולכן צריכי לומר מסגרתו למטה הי':

שם בגמ' ר"י א' לא הי' שם סניפין אלא מסגרתו מעמיד הלחם. צ"ל דר"י ס"ל כתיבה' פרוצה דלמ"ד כספינה רוקדת לא נגע המסגרת בלחם כלל וגם חכמים משמע דמודין בזה לר"י רק דהשיבו מסגרתו למטה היתה. ויש מכאן ראי' לשיטת הרמב"ם דפוסק כתיבה פרוצה וכמ"ש לעיל דתנאי היא. דהא ר"י וחכמים כאן ס"ל הכי. ומאי דאיתמר לעיל תניא כמ"ד ספינה רוקדת היינו לומר דתנאי היא וכמ"ש לעיל מזה:

שם בגמ' מכלל דשלחן בר קבולי טומאה הוא והא כלי עץ העשוי לנחת. לכאורה אין הלשון מובן דהו"ל להקשות בפשיטות שלחן גופי' מנלן דטמא כיון דהוי פשוטי כ"ע. ואי ידעו מהדרש דשלחן הטהור מכלל שהוא טמא א"כ ע"כ בר קבולי טומאה הוא. ונראה לפרש דהמקשן סמך אדלקמן דמשום ציפוי הוא דטמא. דמשום עץ אי אפשר דעשוי לנחת הוא. וא"כ אין ראי' על טבלא המתהפכת. ומשני כדר"ל דאינו עשוי לנחת:

שם בגמ' הטהור מכלל שהוא טמא מלמד שמגביהין אותו לעולי רגלים. וקשה הא בלא"ה בשעת מסעות מטלטלין אותו ותי' התוס' אין מובן כלל. ותו קשה דבמדבר לא הי' עליות רגלים. [כמ"ש ברמב"ן פ' ראה בפי' הפסוק ל"ת כו' אנחנו עושים] ולכן נראה דכל הטהור מיותר הוא רק ללמד דגם שלחן דבהמ"ק שייך בי' טומאה ע"י שמגביהין לעולי רגלים כנ"ל. (וכן משמע לעיל (כ"ט.) דהטהור יתירא הוא ולהכי הוא דאתי לכדר"ל. אכן בתו"כ דרשי' על טהרו של שלחן כמ"ש רש"י פ' אמור ע"ש]:

בתוס' ד"ה לא הי' שם סניפין. תימה מה פי' ר"י קשותיו. אפשר לומר דכוונת ר"י רק על לחם שעל השלחן דשם לא הי' סניפים מעמידין אבל הלחמים שלמעלה מודה דהי' ע"י הסניפין וא"צ לדחוק כמ"ש בתוס' בסמוך ד"ה מסגרתו. מיהו לשון לא הי' שם סניפים לא משמע לתוס' לפרש אלמטה בלבד. וי"ל עוד הפי' לא הי' שם סניפין אצל השלחן. דלת"ק דסניפין מעמידין את הלחם היו סמוך לשלחן ולר"י היו מרוחקין מן השלחן והקנים היו ארוכין מן השלחן מכאן ומכאן עד הסניפין העומדין מרחוק קצת:

תוכן העניינים

שפת אמת על מנחות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה