שפת אמת על כריתות· רבי יהודה אריה ליב אלתר
פרק ששי · דף כו.
בגמ' וא"ר תחליפא כו' חייבי מלקיות שעבר עליהם יוה"כ חייבים פשיטא מ"ש מחייבי חטאות ואשמות ודאין. יש לתמוה דלא מיבעיא למאן דיליף מדומיא דפשעים דאינם בר קרבן. א"כ לפי סברת הגמ' הכא דבר מלקות הוי כבר קרבן א"כ אדרבא נימא דמכפר גם על חייבי חטאות ואשמות ודאין דהוי שפיר דומיא דפשעים דמכפרין ג"כ על חייבי מלקות דהוי כבר קרבן. מיהו רבא לשיטתו דיליף מחטא שאין בו מכיר רק ה' לא קשה זאת. אבל אכתי קשה דהא ע"כ לענין מזידין לא אימעוט דדוקא שאין מכיר. שהרי כל זדונות שאינם בר מלקות כגון בלא התראה ועשין ולאוין הניתק לעשה יו"כ מכפר אפי' במכיר בו. וא"כ מנלן למעט בר מלקות כיון דהאי כללא דחטא שאין מכיר לא קאי רק אשגגות ולא אזדונות. ועכ"פ מה פשיטותא דהגמ' בזה. וצריך ליישב בדוחק דפשיטא לגמ' דכיון דחילקה תורה דבשגגות אין יו"כ מכפר רק באין מכיר בו. ע"כ הטעם משום דמכיר מצי להביא קרבן ועל בר קרבן דרוש לו כפרה מיוחדת שאין יו"כ מכפר לו. וא"כ ה"ה והטעם לבר מלקות דזה כפרה שלו תו אין יו"כ מכפר. ועדיין צ"ע:
שם בגמ' ספק יולדת כו'. נראה דודאי אי נודע לה אח"כ שילדה ודאי אין יו"כ מכפר דאפילו באשם תלוי בנודע אח"כ מביא חטאת. רק קושית הגמ' בס' יולדת ועבר יו"כ ועדיין לא נודע לה לא תיתי. וע"ז סובב כל פלפול הגמ' לבתר הכי דלר"ש דחוטאת מ"מ הקרבן הוי רק לאשתרויי בקדשים היינו בס' יולדת היה צריך להיות מכופר ע"י יו"כ שעבר והקרבן דמייתי רק לאשתרויי. וצ"ע על לשון רש"י שכ' דהלידה כיפרה לה. דשפיר י"ל לר"ש הקרבן בא על החטא כמשמעות דברי ר"ש בנדה (ל"א:) וכ"מ בשבועות (ח'.) וע"ש בתוס'] רק בספק דיו"כ מכפר הוי הקרבן לאשתרויי בקדשים כנ"ל:
שם בגמ' בועל מכיר. צ"ע דטפי הו"ל למימר דהיא מכרת וכן הקשה הב"ש. ותירוצו אין מובן כמ"ש בבה"ז]. גם בתר הכי דקאמר הורג מכיר צ"ע דהא ההורג לא נתכפר בעגלה וכשנתברר אח"כ בעדים נהרג ההורג. א"כ כל הכפרה על הקהל והם אין מכירין:
שם בגמ' אמר קרא ולארץ לא יכופר כו'. פרש"י שאין לו כפרה אחרת. פי' דכתיב כי אם בדם שופכו כו' וע"ז יש לפקפק דהא בעגלה מתכפרת א"כ ע"כ כ"א בדם שופכו לאו דוקא. א"כ י"ל דה"ה יוה"כ מכפר. והי' אפ"ל עיקר הכוונה דכ' ולארץ לא יכופר א"כ כפרה זו לארץ היא. ולא מצינו בכפרת יוה"כ רק על בני ישראל יכפר עליכם. וכפרה ] לארץ לא כ' ביו"כ כנ"ל: