שפת אמת על כריתות· רבי יהודה אריה ליב אלתר
פרק שלישי · דף טו:
בגמ' קיבלה מיני' כו' ת"ש דתניא אכל ה' חתיכות נותר מזבח א' בהעלם א' בחמשה תמחויין כו'. תמהני על זו הסוגיא כיון דתני מזבח א' משמע דאע"ג דס"ל דתמחויין אין מחלקין מ"מ ה' זבחים מחלקין טפי ולהכי דוקא מזבח א'. ור"י נמי קאמר שהדברים ק"ו א"כ ה' זבחים מסתבר טפי דמחלקין מה' תמחויין. ולהכי שאל ר"ע מינייהו ה' זבחים ולא שאל ה' תמחויין דאפשר בתמחויין הוי פשיטא לי' לר"ע דאין מחלקין. רק בה' זבחים דהוי ה' גופות אפשר דמחלקין כמו ה' נדות. וא"כ מה מסיק הגמ' לאוקמא בתרי תנאי משום דקשיא רישא לסיפא אדרבא לק"מ דברישא נמי משמע דה' זבחים מחלקין כמו דסיים בסיפא. ולולי דמסתפינא הו"א דט"ס נפל בספרים וצריך לגרוס גם ברישא ה' חתיכות מה' זבחים ואפי' מה' תמחויין ג"כ מ"מ אין מחלקין. ולהכי מקשה שפיר רישא לסיפא. וגם יש ראי' לזה מהרמב"ם (פ"ו מה' שגגות) שהביא הדין דאפי' ה' חתיכות מה' זבחים ומה' תמחויין אעפ"כ אין מחלקין. ואין דרכו של הרמב"ם להוסיף מה שאינו מפורש בגמ'. ולהכי נראה דהי' גורס כאן מה' זבחים:
והנה הרמב"ם פוסק כר"ע דאין תמחויין מחלקין. ואין מבואר הטעם. והכ"מ כ' משום דשתיק לי' ר"י. וזה דוחק כיון דבגמ' לא אפשיטא אי קיבלה מיני'. ומ"ש בבה"ז בכאן אין מספיק לתרץ מה דכ' הרמב"ם דגם ה' זבחים אין מחלקין ע"ש. וגם מ"ש בלח"מ כיון דהגמ' מסופק בדעת ר' יהושע אין ספיקו של ר"י מוציא מידי וודאי של ר"ע. גם זה אין מספיק ואדרבא אמינא דגם ר"ע מסופק דהא שאל מהם הדין בה' זבחים א"כ משמע דלא ברירא לי' בעצמו הדין בה' זבחים. ולכן הי' נראה דהרמב"ם מכח ספק כ' דאין חייב אלא אחת. ונ"מ לפ"ז לקולא באכל מב' זבחים כזית א'. דמשמע מסקנת הגמ' לעיל (י"ב:) דלר"י דמחלקין גם לקולא מחלקין. וא"כ אי הוי ספק בכה"ג יהי' ג"כ פטור מקרבן דשמא תמחויין מחלקין. אכן הרמב"ם כ' בהדיא שם (בפ"ו מה' שגגות) דב' תמחויין מצטרפין לחייב חטאת (וכ"כ בפיה"מ כאן] א"כ מוכח דבוודאי ס"ל כר"ע דאין תמחויין מחלקין. וצ"ע:
והנה במעילה כ"ע מודים דתמחויין מחלקין. וכ"כ הרמב"ם שם (פ"ט) בפי'. מיהו יש לעיין אי גם לקולא מחלקין במעילה באכל כחצי פרוטה מתמחוי א' ושוה ח"פ מתמחוי אחרת. או נימא כיון דבמעילה אר"ע הטעם משום דחמורה מעילה לכמה דברים. וכן הביא הרמב"ם שם ג"כ זה הטעם. משמע דלהכי הביאו הרמב"ם לרמוז דדוקא לחומרא תמחויין מחלקין ולא לקולא ולהכי חייב בכדי ש"פ מב' תמחויין וכן הדעת נוטה. ואי נימא כן יש להסתפק באכל מתמחוי א' שוה חצי פרוטה. ומתמחוי ב' חצי פרוטה ומתמחוי ג' ח"פ וד' ח"פ וכדומה טובא אי נימא לצרף ב' תמחויין לחיוב. ולחייב ג"כ ב' קרבנות. או דכה"ג הוי תרתי דסתרי דאי תמחויין מחלקין פטור לגמרי וכל החיוב משום דאין מחלקין א"כ סגי בקרבן א' על כל האכילות. וצ"ע בזה. שוב ראיתי בתוס' רע"א ז"ל שהוכיח דלמסקנא ר"י לא קיבלה מיני' משום דהגמ' מסיק לעיל דגם לקולא לר"י תמחויין מחלקין. א"כ לא שייך פירכא דר"ע דהא גם לקולא מחלקין ע"ש. ואין דבריו מספיקין דא"כ מה פריך ר"ע כיון דכוונת ר"י הי' דשמע דתמחויין מחלקין במעילה גם לקולא. לכן נראה יותר כמ"ש לעיל דר"י שמע סתם תמחויין מחלקין לחומרא. וממילא מסברא ה"ה לקולא וה"ה בשאר חטאות. אבל ר"ע שבא לומר הטעם מכח חומרא דמעילה אין ללמוד שאר חטאות וג"כ אין ללמוד לקולא. וא"כ שפיר י"ל דקיבלה מיני'. שוב עיינתי בלשון תוס' רע"א הנ"ל ונראה שלא נתכוון כלל למ"ש. רק דמוכח לעיל דלר"י גם בשאר חטאות תמחויין מחלקין כנ"ל.ע ואם כן כוונתו אין דבריו מוכרחין כלל דהגמ' לעיל דאמר ר"י הוא היינו ר"י קודם שקיבלה ממנו. וזהו פשוט בכל הסוגיא הכא דה' זבחים וה' תמחויין מדמי להו לגמרי בגמ'. וכמ"ש לעיל מזה. ולכן לא עמדתי על כוונתו בזה: