שפת אמת על כריתות· רבי יהודה אריה ליב אלתר
פרק רביעי · דף יט:
בגמ' מתעסק דמאי. לפי' הפשוט משמע דקושית הגמ' אי חלבים ועריות הלא נהנה ואי בשבת מלאכת מחשבת אסרה תורה ולא צריך קרא דבה. ומשני דמשכחת כשנתכוין עכ"פ לחתיכה. ומלאכת מחשבת ממעט דווקא אי לא נתכוון כלל רק שנשתמט ידו ועקר איזה מחובר שלא במתכוין. ולפ"ז נראה לגרוס הכי מתעסק דמאי אי דחלבים ועריות חייב שכן נהנה ואי דשבת מלאכת מחשבת אסרה תורה דאר"נ א"ש המתעסק כו' אמרה תורה. ומשני דמשכחת כאביי ורבא. אכן רש"י נראה דגורס אלא מתעסק דשבת כמ"ש בס' בה"ז ג"כ. ולהכי צריך רש"י לתרוצי דר"נ אליבא דר"י קאי. אבל ר"א לית לי' סברא דמלאכת מחשבת לכן צריך בה למעט מתעסק. מיהו קשה למה נדחק רש"י דהא גם לר"א אפי' ס"ל כר"נ צריך מיעוט דבה במפטם את הקטרת דאינו נהנה וגם לא כתי' בי' מלאכת מחשבת. וגם על פי' הפשוט בגמ' קשה למה לי כדאביי ורבא לוקי במפטם. וי"ל דהמ"ל הכי ג"כ. או אפשר דבמפטם כיון דכ' אשר יעשה כמתכונתה היינו נמי מלאכת מחשבת דוקא שכוון לעשות כמתכונתה. וצ"ע לפרש"י אליבא דר"א דלית לי' טעם דמלאכת מחשבת רק מבה ממעט מתעסק מנ"ל דבחלבים ועריות חייב שכן נהנה מ"מ כיון דכ' אשר חטא בה אימעוט מתעסק. כמו בא"י אי חלב אכל או נותר דפטור מקרא דאשר חטא בה אע"פ שנהנה. ומאי מקשה הגמ' אי חלבים ועריות כו'. הלא י"ל דר"נ לא קאי כלל אליבא דר"א דלדידי' אפי' בחלבים ועריות פטור:
שם בגמ' איתיבי' רבא לר"נ והרי תינוקות כו' וע"כ לא פטר ר"י כו'. לכאורה תמוה למה מקשה מדר"י טפי תיקשי לי' אדר"א דמחייב שם בתינוקות והוא עצמו ממעט מתעסק מאשר חטא בה. מיהו למ"ש רש"י אח"ז דלרבא ואביי ל"ק דהם מיירי דוקא בנתכוין להיתר. רק לשון מלאכת מחשבת משמע אפי' נתכוון לאיסור א"ש. די"ל דבתינוקות כיון דנתכוין למלאכה הוי בכלל מתכוין לאיסור אע"ג דלמילה מותר מ"מ כל דנתכוין למלאכה לא הוי בכלל מתעסק לר"א דממעט מבה. רק לר"י דאליבי' אמר ר"נ הטעם דמלאכת מחשבת לשיטת רש"י לעיל מקשה שפיר כנ"ל: