שפת אמת על כריתות· רבי יהודה אריה ליב אלתר
פרק ראשון · דף ו:
בגמ' והא אפשר דעבדה פרס בשחרית כו'. נראה לכאורה דלאו דוקא ואפי' פחות מזה דהא שיעור זה רק מדרבנן כמבואר בזבחים (ק"ט:) (דיוצא בכזית ופרש"י דהאי שיעורא דרבנן הוא] וכ"כ תוס'. ונראה דיש ט"ס בתוס' וצ"ל לאו הל"מ היא. ומ"ש ר"ש מנה חייב ודאי לאו דוקא וצ"ע. ובמל"מ (פ"ב מה' כה"מ) הניח ג"כ דברי רש"י בקושיא]:
שם בגמ' מה ת"ל דקה שתהי' דקה מן הדקה. לכאורה קשה דילמא כתי' קרא לעכב דבכל השנה כתיב רק פ"א דקה וי"ל דאינו מעכב וביו"כ כפל דקה לעכב. ואולי פשיטא להו דבכל השנה נמי מעכב:
שם בגמ' נכתוב ללבונה זכה במיצעי. למאי דמשמע מפרש"י דיכול ליקח מינים אחרים רק שיהי' כעין הפרט קשה הכא דאי הוי כתיב לבונה במיצעי וחלבנה בסוף הו"א דאינו רשאי ליקח כשיש לו ריח רע כיון דאינו כעין הפרט. אבל עתה דחלבנה במיצעי יכולין ליקח גם מה שיש בו ריח רע מאחר דהוי כעין הפרט:
שם בגמ' מת לא איקרי אדם. והא דכתיב ועצמות אדם ישרפו עליך (מלכים ב' י"ג) וכן בעצם אדם (פ' חקת). צ"ל בעצם של אדם שהי' באדם. אבל בשר אדם לא משמע הכי:
שם כל שאינו בסך. צ"ע בקטן מה הדין (דהא אינו בסך וכמו דאיתא בנזיר (נ"ז:) בענין מקיף את הקטן ע"ש]:
שם בגמ' וכמה יסוך ויהא חייב כו'. הראב"ד כ' (פ"א מה' כה"מ) דרק בנתינה פליגי אבל בסיכה לכ"ע במשהו חייב. ובע"כ דלא גרס הכא כמה יסוך רק כמה יתן. ונראה דגירסא זו עיקר לכ"ע דגם הרמב"ם שם מחלק דבסיכה אפי' כהנים ומלכים חייבין. א"כ מדמקשה הגמ' עלה והא ר"י פוטר ע"כ דגרס הכא כמה יתן. אבל מ"מ לדינא אין הוכחה מזה לשיטת הראב"ד דשפיר י"ל דה"ה סיכה. ומה דאמרינן לקמן בסיכת מלכים וכהנים לכ"ע כ"ש היינו מצות סיכה. וכן הבינו התוס' וגם הכ"מ נתכוין לזה. ומהתימא על הב"ש שלא עיין בכוונת הכ"מ בזה. ולע"ד יש לתמוה על הראב"ד בזה וגם על הרמב"ם במשיחת מלכים דאפילו לר"י דפטור בנתינה מ"מ בסיכה דכתיב בשר אדם גם כהנים בכלל. דמ"מ מאין הרגלים שיהי' כרת בזה דבכרת כתיב ואשר יתן ממנו. ונהי דודאי דסיכה לא נפקא מכלל נתינה ובסך כזית על זר ודאי חשיב נתינה. אבל לחייב בפחות משיעור נתינה או במלכים תמוה דכרת לא כתיב רק בזר ובנתינה. וכשאני לעצמי היה נראה לי דלכ"ע אפילו במלכים ואפילו בכ"ש לאו מיהא איכא דע"כ לא פליגי הכא רק לחייב כרת. אבל בלאו דלא כתיב נתינה ולא זר שפיר לקי. ובזה א"ש הא דאיתא לקמן בכ"ג שנטל משמן המשחה וסך ע"ג מעיו דחייב. דדוחק לומר דפסק דלא כר' יהודה. ובאמת דמכאן הוציא הרמב"ם דבסיכה אפי' בכ"ג ומלכים חייב. ולע"ד נראה דחייב מלקות קאמר וסתם וקאמר חייב סתם משום דבהא פליגי ר"י ור"מ. אבל להלכה חייב רק מלקות. אבל מה אעשה שמלשון הרמב"ם משמע דבפחות מכשיעור נתינה אפי' מלקות ליכא. וצ"ל דס"ל דהעונש שוה לאזהרה בכל מילי. וצ"ע בזה: