אור ברסלב
שפת אמת על כריתות פרק ראשון › דף ב.

שפת אמת על כריתות· רבי יהודה אריה ליב אלתר

פרק ראשון · דף ב.

פרק ראשון

ברש"י מגדף איכא למ"ד כו' צ"ע בכוונתו הלא מתני' ר"ע היא ומיירי במברך השם כדלקמן (ז':) (דהא חשיב מגדף ועובד ע"ז בתרתי]:

שם ד"ה והמפטם כו' מריח בקטורת לא אזהרה כו' דריח אין בו משום מעילה. צ"ע דהא וודאי בנותן קטורת בביתו על האש וודאי מועל אבל כרת ליכא. ולמה הוצרך רש"י להוסיף זה הטעם כאן:

בד"ה על שגגתו כו' על הזכור כסבור שהיא אשתו כו'. מיהו למ"ד לקמן דמיירי נמי בהביא זכור עליו מה שגגה שייך. ואי דא"י כל האיסור דמשכב זכור הא כ' רש"י אח"כ בא"י כל העיקר אונס הוא. וצ"ל דידע העיקר רק סבור כה"ג מותר כמו בקטן אחר שהי' בן ט' וכדומה:

תוכן העניינים

שפת אמת על כריתות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה