אור ברסלב
שפת אמת על זבחים פרק תשיעי › דף פו.

שפת אמת על זבחים· רבי יהודה אריה ליב אלתר

פרק תשיעי · דף פו.

דף פה:

בגמ' יכול יחלוץ כו' פרש"י מצוה מוטלת עליו משמע קצת מלשונו דקמ"ל מדכתי' והקטיר כו' הכל דא"צ לחלוץ. אבל באמת נראה דמחוברין אסור לחלוץ וצריך להקטיר הכל וכן כ' הרמב"ם (פ"ו מה' מעה"ק ואולי מודה רש"י לזה רק דבס"ד הו"א עוד דמצוה לחלוץ שלא ישאר אלא הבשר והדם כמ"ש בקרבן אהרן. ואצטריך קרא גם למחוברין דהתירא כמ"ש המהרש"א בחולין (צ'.) ע"ש]:

שם בגמ' מאן תנא כו' דאמר פרשו ירדו רבי היא כו'. תוס' פירשו דלרבנן נמי פירשו למטה אין מעלין. ולכאורה משמע כדבריהם מדלא אמרו מאן תנא פירשו אין מעלין. אכן לרש"י נראה דכונת הגמ' להוכיח דתנא דמתני' ס"ל כרבי אע"ג דלא נזכר דין ירדו במשנה והכונה כיון דפליגי בברייתא דלרבנן יעלו ולרבי אפי' עלו ירדו ממילא מתניתין דדרשו כרבי מסתמא ס"ל ג"כ דירדו דאין לעשות ג' מחלוקת בדבר. וי"ל עוד דבמשנה עצמו משמע דירדו כיון דסמכו התנא להני דאם עלו ירדו. וכ"מ בפי' הרמב"ם במשנה וגם בחיבורו (פ"ג מה' פסוה"מ) דפסק ירדו ע"כ ס"ל כרש"י דלתוס' הו"ל לפסוק כרבנן. וגם מסוגיא דלעיל בעולא דמתני אסיפא משמע ג"כ דלמתניתין ירדו. וגם ממה דמסיק הגמ' לעיל מאן דמתני ארישא אבל בסיפא לא דלאו בני הקטרה נינהו ואם איתא דאם עלו לא ירדו ע"כ בני הקטרה הם. גם יש לתמוה על פי' התוס' דכיון דלרבנן נמי פירשו למטה לא יעלו א"כ קרא דהבשר והדם אתי לזה ומנ"ל דעיכולי גידין ועצמות אין מחזירין וגם לשון תוס' עצמו שכתבו והא דלא מוקי מיעוטא כו' בירדו למטה וכן בסוף הדיבור נקטו ירדו למטה ולמה לא קשיא להו בפשיטות טפי דנוקי מיעוטא בפירשו למטה לא יעלו וצ"ע בכוונתם:

שם בגמ' מה אשם עצמותיו מותרין. ברש"י דנותר לא הוי כיון דאינו ראוי לאכילה. ויש לעיין בעצמות שיש בהם מוח דודאי באשם אוכל את המוח שבהם ואח"כ עצמות מותרין. אבל בעולה אי נימא דעצמות שיש בהם מוח דינם כבשר ואפי' פירשו מעלה אותם הי' מיושב. אבל סתם משמעות הלשון עצמות פירשו אין מעלין משמע אפי' יש בהם מוח. וא"כ קשה דהמוח שבהם ודאי אין לדמותן לאשם. וצ"ל דקודם זמן נותר משבר העצמות. ושורף המוח שבהם. ומה שהקשו בתוס' למה לי גז"ש הא בעולה גופי' כתיב לו יהי'. נראה ליישב דבאשם לו יהי' קאי על הבשר ויש בבשר עצמות א"ש למידרש יתורא דלו יהי' על עצמות אבל בעולה לו יהי' קאי על העור ובעור ליכא עצמות כנ"ל:

בתוס' ד"ה ופליגא וא"ת לרבנן וי"ל דהיינו פירשו קודם זריקה כו'. תמוה שיטה זו דכיון דלרבנן מעלין עצמות שפירשו יש להם ממש דין בשר לענין העלאה כדכתיב והקטיר כו' הכל א"כ מה לי קודם זריקה או אחר זריקה. גם א"י למה נדחקו בזה דהך מימרא דהכא א"ש לרבי דקיי"ל כוותי' (ילרבנן קרא דלו יהי' איצטריך למעט מחו"כ וטבו"י כדלקמן (ק"ג:) ע"ש]:

תוכן העניינים

שפת אמת על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה