אור ברסלב
שפת אמת על זבחים פרק תשיעי › דף פג:

שפת אמת על זבחים· רבי יהודה אריה ליב אלתר

פרק תשיעי · דף פג:

פרק תשיעי

בגמ' קמצים שלא קידשו בכלי. כ' בתוס' אליבא דר"ש משכחת אינו ראוי למזבח בלבונה שעלה קודם קמיצה וחשבו זה מעשה בגופי' כיון דגם לבונה מכלל המנחה דצריך לקמוץ כשהלבונה עלי'. ותו איכא לאוקמא במנחת חוטא של כהנים דס"ל לר"ש (מנחות ע"ב:) דנקמצת והקומץ נקטר לעצמה והמנחה לעצמה א"כ בהעלה מן המנחה קודם קמיצה ודאי אינה ראוי' למזבח קודם קמיצה. ואפשר דה"ה קומץ קודם שנמלח דג"כ אינו ראוי להקטיר ומחוסר מעשה בגופו וצ"ע:

שמעתי להקשות על התוס' דקאי אליבא דר"ש. ואיהו ס"ל דצריך להיות בא בגלל עצמו ולבונה אינה באה בגלל עצמה [וכן הקשה בפמ"א] ולאו קושיא הוא דדוקא נסכים דהוא מילתא באפי נפשי' שייך לחלק אי באין בגלל הזבח אז אינו קרבן בפ"ע דמביא אדם קרבן היום ונסכיו אח"כ. אבל לבונה מגופה דמנחה היא (כיון דאיקבע בחד מנא כדאי' במנחות (י"ג:) לענין פיגול ע"ש] והיא באה בגלל עצמה דהמנחה היא הסולת והשמן והלבונה. עוד נסתפקו תוס' אי האי מימרא וכן מימרא דעולא דאימורים קודם זריקה אתי אפי' אליבא דר"י. ונראה דודאי הכי הוא וכ"ד הרמב"ם דפסק כר"י וגם כעולא]. ומה שהקשו מדאמרי' בגמ' לקמן אף אנן נמי תנינא כו' נראה לפרש כוונת הגמ' דהא חזינן דפליגי ר"י ור"ש בנשפך הדם ור"י ממעט מקרא הרי דלולי הפסוק לכ"ע הו' הדין לא ירדו. וא"כ לר"י נמי דממעט מקרא דוקא בנשפך דאינו ראוי לזריקה אבל קודם זריקה מודה. ובע"כ הכי הוא דאי עולא לר"ש קאי לא שייך לשון אף אנן נמי תנינא דעדיפא הו"ל לאקשויי השתא נשפך הדם לא ירדו קודם זריקה מיבעיא והו"ל לעולא לומר יותר רבותא בנשפך אלא ודאי לר"י מיירי:

תוכן העניינים

שפת אמת על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה