שפת אמת על זבחים· רבי יהודה אריה ליב אלתר
פרק ששי · דף סג:
בגמ' ר"א אומר כו'. נראה דפליגי דלר"א א"צ על חודה רק שיהי' סמוך למערב וכל הגשה היא בדרום רק בסופו במקום קרן דרומית מערבית ולא על החוד וכן פרש"י בסוטה י"ד:]. ומ"ש תוס' ד"ה בדרום תמוה דאפי' אי לית לי' לר"א יסוד מ"מ דריש נמי לפני ה' במערב היינו לצד מערב. ונראה הפי' דקיימו בשיטת ר"ח לעיל בד"ה מה חטאת דיסוד נלמד רק מחטאת דמלפני ה' גרידא אין להוכיח יסוד מיהו קשה דהא ר"ח תי' דצריך לפני ה' דלא תימא פני המזבח גזה"כ היא דלא בעי יסוד ע"ש:
שם בגמ' בכ"מ כו' מאי קאמר כו'. וקשה אמאי לא נפרש כפשטא דבדיעבד כשר בכל מקום וזה הי' מקומה לכתחלה. (וכן הקשה בצ"ק]. דאין לומר דקרן דרומית מערבית מעכבת. דעיכובא מנלן. ותו דהא נלמד מהגשה דמנחה וכל הגשה אינה מעכבת כלל. ולגירסת ר"ח בתוס' מה חטאת טעונה יסוד אפשר לומר דלעכב למדהו מחטאת. וגם ממנחה. א"כ הוי שינה הכתוב לעכב. ויותר נראה דאינו מעכב. רק לשון היתה כשרה משמע להגמ' דאפי' לכתחלה:
שם ה"ק מלקה כו' מיצה דמה כו'. מפירש"י נראה דמגיה הגמ' דהזה בכ"מ פי' מיצה בכ"מ וזה דוחק גם מה דמסיים ובלבד כו' דזה ענין בפ"ע דצריך להיות למטה. והנה הרמב"ם (פ"ז מה' מעה"ק) העתיק לשון הברייתא היזה בכ"מ כשרה בלבד שיתן מעט דם הנפש כו' ותמוה דהרמב"ם פוסק שם דמיצוי חטאת עוף מעכב. והלח"מ שם כתב דרמב"ם לא גרם כל זה הפלפול בגמ'. ויותר נראה לע"ד דהרמב"ם גורס הכי ה"ק מלקה בכ"מ כשרה היזה ולא מיצה כשרה היזה דמה בכ"מ כשרה ובלבד כו' דהגמ' מהפך היזה דמה בסוף וקאי ע"ז הטעם בלבד כו' פי' כיון שנתן מעט דם הנפש כתקנה סגי:
תוס' ד"ה אף כו' תימה דלא ילפינן כו'. ויש לתמוה על תמיהתם דאדרבה איפכא קשה מנ"ל להקיש להגשה נקיש לקמיצה דכשר בכ"מ א"ו דמקשינן רק מידי דנעשה בגוף המזבח הזאת דם כהגשת מנחה ומליקה כקמיצה. [כיון דקמיצה דמנחה במקום שחיטה כדאי' לעיל (י"ג:) וכשרה בכ"מ א"כ ה"ה מליקה דבמקום קמיצה הוא]: