שפת אמת על זבחים· רבי יהודה אריה ליב אלתר
פרק שנים עשר · דף קו.
בגמ' שיהא שם דשן שיקדים הדשן. הרמב"ם השמיט זה ואפי' אי נימא דס"ל כרבא דראב"י חולק ופוסק כראב"י א"כ הו"ל להביא דצ"ל משופך וצ"ע. גם יש לעיין דבפ' כיצד צולין (ד' ע"ה) אמרי' ישרף אפי' אין שם דשן משמע לכאורה דלא כר' יוסי. מיהו אפשר דצריך להקדים דשן אבל אפי' אי נלקח משם הדשן כשר. וכ"מ שם קצת ברש"י אבל לשון הברייתא שיהי' שם דשן לא משמע הכי וצ"ע:
שם בגמ' השורף מטמא ולא המצית האור פירש"י האי תנא ס"ל כר"ש עד שיוצת האור כו'. א"י להלום דבריו מלבד דמוכח בפי' דת"ק ר"י הוא מדסיפא ר"ש וכן מפורש בת"כ דרישא ר"י וסיפא ר"ש רק אפי' אי גרס רש"י בסיפא ראב"ש מ"מ מ"ט ת"ק צריך לסבור כר"ש הא גם לחכמים דהמוציא טמא מ"מ השורף נמי טמא. ואי קשיא לי' דלחכמים המצית האור נמי טמא. ז"א דפי' המצית האור היינו קודם שהניח שם הפרים דזה לא מקרי מסייע בשריפתה. וכן הרמב"ם (פ"ה מה' פרה) העתיק כחכמים וכ' ולא המצית האור וצע"ג: