שפת אמת על זבחים· רבי יהודה אריה ליב אלתר
פרק שני · דף לא:
בגמ' בעי רבא חישב לאכול כזית ביתר מכדי אכילת פרס. תמוה בעיני כיון דכבר אפשיט דלב' בני אדם הוי פיגול א"כ מה נ"מ באכילת פרס כששני בנ"א אוכלין דכ"א אוכל חצי טפי מגרע גרע מאחד שאוכל בהפסק זמן. ותו יש לתמוה מה דפשיט אביי הא לאכול ולאכול והא הקטרה יותר מכדי אכילת פרס הוא. מה קושיא היא זו דשפיר נוכל לומר באדם שאוכל בהפסק יותר מכדי אכ"פ כיון דלאו אכילה הוא לא מפגל אבל לאכול ולהקטיר כיון דאכילת מזבח כדרך הוא אפי' בהפסק יתר מא"פ א"כ שפיר הו"א דאכילה והקטרה מצטרפין כיון דאכל כדרך והקטיר כדרך. והנה הרמב"ם פוסק בפשיטות דמצטרף ותמוה דבגמ' לא אפשיטא. וכ' הכ"מ דס"ל דהא דאמרי' דלמא בהיסק גדול דחי' בעלמא הוא או דלא גרס הדיחוי בגמ' כלל. ותמוה דודאי דחי' גמורה הוא ואדרבה תימה על ס"ד דגמ' דסתם אש המערכה בודאי יאכל כזית בפחות מכדי אכילת פרס. ולכן נראה לפע"ד דהרמב"ם לא גרס כל הלשון שבגמ' והא הקטרה יותר מכדי אכילת פרס. רק כפשטא. דאביי פשט ממתניתין דאכילת ב' בנ"א מצטרפין מכ"ש באדם אחד ביותר מכא"פ. ורבא דמיבעיא לי' י"ל דלא ידע מבעיות ר"א דב' בנ"א ומיבעי' לי' ביותר מכא"פ וה"ה בב' בנ"א ופשיט לי' אביי כדפשט בעית ר"א ולכן פסק הרמב"ם כן כנ"ל:
בתוס' ד"ה ביותר. וא"ת וליפשוט מחצי זית בחוץ וחצי זית למחר. ואפשר לומר דיש לפרש במתניתין דגם החצי זית בחוץ נתכוין על למחר דהא בחישב כזית למחר בחוץ עירוב מחשבות הוא ולא הוי פיגול כדאמר רבי לעיל וא"כ מיירי מתניתין שחישב לאכול כזית למחר החצי בפנים והחצי בחוץ ולכן פסול הוי ולא פיגול. שוב עיינתי ונ"ל דאין הדין כן דבכה"ג י"ל דהוי פיגול דאין חצי זית דחוץ מעכב הכזית דלמחר כיון דלענין למחר מצטרפין הב' חצאין והוי כזית והגם די"ל דעירוב מחשבות גרע מ"מ נראה יותר דהוי פיגול כה"ג וצ"ע לדינא: