שפת אמת על זבחים· רבי יהודה אריה ליב אלתר
פרק שני · דף כא.
בגמ' מהו לקדש ידיו ורגליו בכיור ממנו אמר רחמנא כו'. יש לעיין אי סגי לקדש בתוכו אפשר דשיעור מים לקדש ד' כהנים נמי מלרחוץ לפי הצורך להכניס ידיהם ורגליהם דשיעור זה פחות מלחוץ ממנו. אך א"א לומר כן דא"כ סגי שיעור קידוש כהן א' דזה די ג"כ לכמה כהנים בהכנסת ידיהם דאדרבה ע"י הכנסת ידיהם יגבהו המים. ע"כ נראה דהא קשה מה מספקא להו דלמא אפי' בתוכו הא ממנו כתיב. ולכן י"ל דמשו"ה כ' ממנו לומר דהשיעור צריך להיות שירחצו ממנו ארבע משום דדרך קידוש, ברחיצה הוא ותליא השיעור ברחיצה ממנו:
שם בגמ' למתירין כמתירין כו'. יש לעיין דלפ"ז נפסלו גם הידים בשקיעת החמה לזריקת דם. רק דאין נ"מ בזה דלעבודה היום עכ"פ פסולין מצד עמוד השחר. אבל לס"ד דגמ' בדר"י דלעבודת לילה נמי פסולין ע"ז קשה דא"כ נפסלו הידים תמיד לעבודת לילה ומי יעשה עבודת לילה. וי"ל דהא בלא"ה תמוה טעם הס"ד דלעבודת לילה נמי נפסלו מ"ט וע"כ צ"ל כיון דהמים נתקדשו בכלי לכל עבודות ונפסל להמתירין לכן נפסלו ונדחו גם לאברים וא"כ זה שייך רק בפסול המים אבל הידים לא נתכשרו מתחילת רק לעבודת זה היום עם הלילה לכן לא שייך שנדחו:
בתוס' ד"ה כיור ומיהו מצי לאוקמי כראב"ש. וצ"ע דהא מסקינן לעיל דמשנה דמוכני לא אתיא כראב"ש ובתמיד שם נמי איתא שהיו שומעין קול העץ שעשה בן קטין מוכני לכיור א"כ סתמא דתמיד לא אתיא כראב"ש: