אור ברסלב
שפת אמת על זבחים פרק שמיני › דף פב:

שפת אמת על זבחים· רבי יהודה אריה ליב אלתר

פרק שמיני · דף פב:

דף פב.

בגמ' מדמה ולא בשרה. אין להקשות דילמא ממעטו קרא רק במקצת בשר דאינו פוסל השאר רק מדמה פוסל השאר אבל הנכנס בעצמו אפשר פסול אפי' בבשר, דז"א דלפסול השאר לא צריך קרא למעט דבלא"ה איך נימא דפוסל אי מק"ו דיוצא דיו להיות כנידון דיוצא אינו פוסל השאר א"כ ע"כ קרא אתי למעט דאפי' בשר הנכנס כשר כנ"ל. ובלא"ה מק"ו תו לא מצינן למילף דמה לדם שקצתו פוסל. אך מקרא דבשר בשדה שיצא חוץ למחיצתו שאסור י"ל דגם בנכנס לפנים הוי חוץ למחיצה שלו ולפסול. וקרא דמדמה דממעט בשר מיירי רק במקצת דמה שלא יפסל כל הקרבן במקצת בשר רק בדם. ונראה דפנים לא מיקרי חוץ למחיצה לגבי בשר דאמרינן לעיל (ס"ג.) שאם הקיפו עכו"ם המקדש נכנסין כהנים להיכל ואוכלין שם ע"ש:

שם בגמ' א"ל אביי כו' ואע"ג דהו"ל למיכתב נרצע כו'. כוונת אביי דלא מסתבר שיהי' קרא מיותר כדי שלא נטעה דהו"ל לכתוב בפי' נרצע רק מכח מילתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא אכן לשון הברייתא בתושב ושכיר לא משמע כן ורש"י הרכיב ב' הטעמים וצ"ע:

שם בגמ' אלא אמר אביי לא נצרכה אלא דרך משופש. לכאורה קשה מאי אלא כיון דעדיין תי' קמא עיקר דבא זה ולימד ע"ז הול"ל אמר אביי. וי"ל דהא קשה מה דמקשה ל"ל קודש ופנימה הא אין עונשין מן הדין ואי הוי נלמד פנים מק"ו דהיכל לא הי' לוקה אלאו דלא תאכל. ולכן י"ל דהבין אביי דעיקר קושיית רבה הי' דכבר איפסל בכניסה להיכל. ומ"מ תי' בא זה ולימד על זה. וע"ז הקשה אביי דל"ד לתושב ושכיר אלא אמר אביי דהא לאו קושיא הוא דנ"מ לדרך משופש ושוב קרא לגופי' איצטריך לחייב מלקות וא"צ לומר בא זה ולימד על זה כנ"ל. אך צ"ע אם הכניס דרך משופש כיון דגגין לא נתקדשו א"כ פסול משום יוצא. מיהו י"ל דיוצא אינו פוסל שאר הדם. אבל קשה כיון דנפסל משום יוצא ואינו ראוי לזריקה שוב לא יפסול מטעם כניסה לפנים וצ"ע:

שם בגמ' אלא אמר רבא כו'. הי' אפשר לפרש כוונת רבא דהוי כמו שלא ע"ד לכפר כיון דרצה לכפר לפני ולפנים לא לכפר בהיכל ומקיים תירוץ הראשון דבא זה ולימד על זה ובזה הי' מיושב מה דהשמיט הרמב"ם זה הדין דפשיטא הוא דהוי כמו שלא לכפר. אבל רש"י פי' דקרא אצטריך להשמיענו זה הדין משמע דמסברא הי' פוסל ולפ"ז לא הו"ל להרמב"ם להשמיט זה הדין כמו שהקשו בלח"מ ומל"מ (בפ"ב מה' פסוה"מ). גם י"ל כוונת רבא ליישב דאי לא הוי כ' פנימה והי' כשר לפני ולפנים ממילא אם הכניס לכפר לפני ולפנים דרך היכל לא מיפסל ג"כ כיון דלא הי' כוונתו לכפר בקדש דהא לפני ולפנים לא פסיל קרא ולהכי אצטריך קרא לפסול גם לפני ולפנים ואע"ג דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא. כמו בשכיר ותושב. אבל באמת עכשיו דגם בהכנסה לפנימה מיפסל א"כ היכל ופנימה חד רשותא הוא לענין זה. א"כ מיד כשנכנס להיכל פסול דלכפר בקודש קרינן בי' אפי' הוציאו מיד כנ"ל. אבל רש"י פי' אם חזר והוציאו כשר משמע מדבריו דבאמת כשר גם עכשיו דכ' פנימה. אך גם לפירש"י אפ"ל קצת דבאמת רבא הכריח דין זה רק מכח הברייתא דמצריך תרי קראי להיכל ולק"ק. אך למאי דמיבעי' לרבא אח"ז דדם שבהיכל נפסל בהכניסו לק"ק ונשאר כן באת"ל. דהלכתא הוא כמש"פ הרמב"ם וא"כ יש לפרש הברייתא כפשטא דפסול דק"ק לענין דם שבהיכל וא"כ א"צ תו לחדש דין הנ"ל ולכן השמיטו הרמב"ם:

בתוס' ד"ה לא נצרכה וקשה כו'. נראה ליישב כיון דכתיב ואל יבא בכל עת אל הקודש דהוא היכל א"כ נהי דאם נכנס מבחוץ דרך גג לק"ק פטור מ"מ בנכנס להיכל דרך פתח ובהיכל עלה לגג ונכנס משם לק"ק הו"א דחייב להכי צריך אל פני הכפורת דכניסה לק"ק נמי צריך להיות דרך פתח כנ"ל:

תוכן העניינים

שפת אמת על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה