אור ברסלב
שפת אמת על זבחים פרק שמיני › דף עח.

שפת אמת על זבחים· רבי יהודה אריה ליב אלתר

פרק שמיני · דף עח.

דף עז:

בגמ' בדם התמצית ישפך לאמה. צ"ע אי אפי' משהו מדם התמצית דינא הכי א"כ איך אפשר ליזהר דהא צריך לקבל כל הדם ובע"כ מתערב בו מעט מדם התמצית. ולהכי אפשר דלא מיירי הכא רק שנתקבל דם התמצית בפ"ע בכלי ונתערבו הדמים דבכה"ג דוקא איכא למיגזר אטו שמא לא יהי' רוב לפרש"י או אטו בעינייהו לפי' התוס' לקמן (ע"ט:) ועי' מ"ש שם בזה] וצ"ע:

שם בגמ' וש"מ נותן טעם ברוב לאו דאורייתא. משמע דאפי' אם נתערב יבש ביבש מ"מ באוכל ביחד אסור למ"ד טע"כ דאורייתא ותימא דאין כן משמעות כל הפוסקים דיבש ביבש בא"מ אפי' נתבשל אח"כ נחלקו הפוסקים אי אסור מה"ת כדאי' בטוש"ע יו"ד סי' ק"ט] אבל בלא נתבשל רק לאכלם ביחד לכ"ע ליכא איסור תורה אפי' למ"ד טכ"ע דאורייתא ואע"ג דהתם הטעם דכבר נתבטל קודם האכילה. ונפרש כאן דבללן רק בשעת האכילה מ"מ מה בכך הלעיסה עצמו הוי ג"כ כמו יבש ביבש ומתבטל בתוך הלעיסה ומשמע הכא דהלעיסה עושהו כמו קמח בקמח והוי כלח בלח וחשיב כנתינת טעם ולהכי מייתי הגמ' ראי' מעיסה דחלה דע"י הגלגול נתערב והוי כמו קמח בקמח. ותמהני על התוס' שתמהו למה לא דייק הגמ' מכל טע"כ ולמ"ש א"ש די"ל דטכ"ע רק ע"י בישול או ע"י שרי' בכבוש. דהטעם מתערב ונכנס מזה לזה]. ואדרבה עדיין צ"ע טובא לומר דגלגול העיסה או הלעיסה יחשב כנתינת טעם. ואפשר עוד דלפי הירושלמי שכתבו הפוסקים דהטעם בעיסה משום גרירה ע"ש (בשו"ע או"ח סי' תנ"ג) א"כ אפשר דפליג על הש"ס שלנו בזה דלעולם לא אמרי' טכ"ע רק ע"י בישול. מיהו ש"ס דילן עיקר וצ"ע בזה בפוסקים:

תוכן העניינים

שפת אמת על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה