שפת אמת על זבחים· רבי יהודה אריה ליב אלתר
פרק שמיני · דף עז.
בגמ' והאר"ש אין מתנדבין שמן תקוני גברא שאני. ותמוה מאוד כיון דאין מתנדבין שמן מה מהני תקוני גברא. ומ"ש מדברי תוס' די"ל דהוא מדרבנן תמוה דאי מדאורייתא מודה ר"ש דמתנדבין מהיכי תיתי יתקנו חכמים שלא יתנדבו שמן. גם לקמן (צ"א:) מוכח להדיא דאדרבה מאן דס"ל מתנדבין מייתי קרא לרבות שמן ממילא ר"ש דלא דריש הכי מה"ת אין מתנדבין. (גם במנחות (ק"ד:) בפלוגתא דר"ט ור"ע משמע דפליגי בדאורייתא] ואפשר לומר דהגמ' חוזר עתה מכל הפלפול דלעיל רק דאינו מתנדב שמן כלל ושאר השמן אחר הזאה לית לן בי' ואי דאין מביאין חולין לעזרה לתקוני גברא שאני דודאי זה רק איסור דרבנן כמ"ש התוס' מנחות (פ':) ועי' במל"מ פ"ב מה' שחיטה] דאין כאן קרבן ועבודה כנ"ל:
שם בגמ' אותם דרבי לך כבש כמזבח מידי אחרינא לא ורבנן תרתי ש"מ. נראה דגם דברים הראוים להקטרה אין יכולין להקטיר על הכבש **לכאורה למ"ד לטיל (ס"ה.) דעושין מערכה ע"ג סובב. אע"ג דאין הסובב מעכב למאי דקי"ל כרבי לעיל (ס"ב.) כ"ש כבש דמעכב דראוי ג"כ להקטרה. וגם התוס' לעיל (כ"ו:) מסקי דכבש כמזבח לזריקה אכן במנחות(נ"ז.) כתבו דכבש לאו כמזבח היכי דליכא ריבוי ע"ש. ולפ"ז צ"ע מנ"ל הא דבעי' אבנים שלימות בכבש כמו במזבח כדאי' במדות (פ"ג מ"ד) וברמב"ם (פ"א מה' ביה"ב) דלוקה גם על הכבש משום ל"ת אתהן גזית:** דאי כבש כמזבח להקטרה א"כ למה לרבנן יצאו לבית השריפה. הא יכולין להקטיר כולן על הכבש, ואולי הפי' באמת מידי אחרינא לא לדבר הראוי להקטיר אין כבש כמזבח:
שם מתני' דלא כהאי תנא פירש"י במתני' דהכא באברי חטאת וגם הסיפא באברי בעל מום. ולכאורה קשה דסיפא שפיר אתי כתנא דברייתא ונהי דר"א מתיר משום רואין מ"מ בהקריב א' מן הראשים יכולין להקריב השאר לשם ריח ניחוח. וכן הקשה בס' פ"מ עמ"ש לקמן מזה ונראה דס"ל לרש"י כיון דלשם עצים ליכא איסורא פשיטא דאין סומכין לומר דאיסור כבר קרב להעלות השאר לשם ריח ניחוח כיון דיכולין להעלות לשם עצים הוי כמו איכא לברורי לומר הראוי להקטרה להקטרה והראוי לעצים לעצים וא"כ ל"ל הקריב א' מהראשים: