שפת אמת על זבחים· רבי יהודה אריה ליב אלתר
פרק שמיני · דף עא.
במשנה או ע"פ הבעלים וכ' הרע"ב דמשכחת נמי בשל עכו"ם וכוונתו דהמית או דנרבע לעכו"ם דליכא מיתה ופשוט לי' דמ"מ לגבוה נאסר ובנרבע כתב כן בהדיא הרמב"ם בה' איסורי מזבח (פ"ד). אבל בהמית עכו"ם לא מפורש ברמב"ם דאסור לגבוה ולכאורה נראה דתליא בפלוגתא דרמב"ם וראב"ד שם ברובע קטנה פחותה מבת ג' דכתב הרמב"ם דכשר והראב"ד חולק. ונראה דהרמב"ם ס"ל דכל הפסול הואיל ונעשה בו עבירה לאדם וכיון דהנרבעת לא הוי לגבה עבירה כשר. והראב"ד ס"ל כיון דנעשה עבירה בהשור אע"ג דלאו בר מצות הוא מ"מ פסול לגבוה. וה"ה בהמית עכו"ם דרק ישראל פטור עליו אבל ב"נ נהרג עליו והוי לגבי שור עבירה. אבל להרמב"ם כיון דהריגת עכו"ם פטור ישראל למה יפסל. וכאן במשנה לא כתב הרמב"ם זה רק על רובע ונרבע. רק הרע"ב כתב כן גם בהמית. ואולי ס"ל לרע"ב כהראב"ד בזה וצ"ע: