שפת אמת על זבחים· רבי יהודה אריה ליב אלתר
פרק שלשה עשר · דף קט:
במשנה הקומץ כו' פירש"י דס"ל כי כתיב אותו על השלם לאפוקי פחות מכזית. ותמוה למה שביק שיטה דר"י לעיל דבמוקטרי פנים אפי' בחסר חייבין משום דמחזירין פוקעין. ושמעתי להקשות לשיטת ר' יוחנן הכא בקטורת דעכולי קטרת אין מחזירין א"כ הו"ל לפטור על החסר. ונראה ליישב דעכ"פ כיון דמחזירין פוקעין מוכח דבפנים שייך הקטרה אפי' בחסר והא דקטרת אין מחזירין ענין אחר הוא משום שכך הלכה כשנמשל בו האש בקטרת א"צ להחזיר אבל לא משום דאין הקטרה בחסר דאם הי' הדין דצריך להחזיר בקטרת רק משום חסר אין מחזירין ליתחייבו להביא קטרת מחדש כשנפקעו א"ו דכך הלכה דא"צ תו להחזיר ואפשר דס"ל לרש"י דלשיטה זו דר"י אפי' פחות מכזית נמי חייב דזיל בתר טעמי' הואיל ומהדרין פוקעין הא אפי' פחות מכזית שפקעו נמי מהדרינן. ולכן בע"כ מיירי הכא לאוקימתא דר"ל דחסר היינו פחות מכזית. מיהו ק"ל לפירש"י דפחות מכזית אימעוט מאותו שלם ולא חסר א"כ למה תנן בסיפא וכולן שהקריבן ונשאר כזית והקריב בחוץ חייב ל"ל כזית כמו בחצי אבר דנשאר אחר הקרבה שבפנים דחייב עלה בחוץ למ"ד דבעי' אבר שלם א"כ ה"ה חצי זית כיון דנלמד רק מלא יביאנו לעשות אותו ואם הי' מקטיר גם חצי זה בפנים הי' מקוים לעשות אותו למה לא יתחייב עליו בחוץ:
בגמ' מ"ס מלא חפניו דוקא פירש"י בבת אחת וקשה אפי' א"צ בב"א הא גבי קומץ נמי אע"ג דהקטיר לחצאין כשר מ"מ פוטר ר"א וכן הקשה במל"מ (פי"ט ממעה"ק) ובס' פמ"א רוצה ליישב בדברי רש"י אלו קושי' התוס' דאי הוי דוקא צריך להיות בב"א ויהי' פטור גם לרבנן. ואין טעם ואפי' אי דוקא הא גם בקומץ כ' מלא קומצו והוא דוקא ומ"מ לחצאין כשר. וא"כ אפי' לרש"י דלר"א דוקא בב"א מ"מ ל"ל לומר דלרבנן לאו דוקא נימא דפליגי אי כשר לחצאין:
והנה מסקנת הגמ' דפליגי רק בקטרת דלפנים. ומ"ש רש"י במשנה פרס בשחרית צריך לומר דהוא לס"ד דגמ'. והרע"ב פי' הקטרה דהיכל ונמשך אחר לשון רש"י ותמוה דאין מסקנת הגמ' כן רק אביי ור' אשי מוקי לה בהקטרה דפנים דבעי מלא חפניו. אבל בהיכל אין לו שיעור מן התורה ואפי' לרבא דפי' בהיכל מוקי לה בקבעה במנא ופליגי אי קביעותא דמנא מילתא הוא והרע"ב סתם ולא פי' כלום ותימא על התוי"ט שלא הרגיש בזה:
וצריכין לבאר הא דפוטר ר"א בקטרת דפנים מ"מ יתחייב המקטיר בחוץ משום דראוי לבא להיכל. רק דבאמת קודם קידוש כלי ליכא חיוב דהעלאת חוץ. וקידוש דקטרת ביו"כ הוא במלא חפניו ולא נתקדשו בכלי. דאע"ג דנעשה במכתשת לא נתקדש בכלי לדברי הי"מ שהביאו התוס' בשבועות (י"א.) וסברי דהלכה כמ"ד בירושלמי (פ"ד דשקלים) דפטמה בכלי חול. ועי' ברמב"ם (פ"ב מה' כה"מ) ובכ"מ שם (ובפ"ה מה' עיוה"כ ה' כ"ו)] ולכן א"י לחייבו מטעם דראוי בהיכל דלא נתקדשו להקטרת מזבח בהיכל רק להקטרה דלפנים ולזה לא ראוי כיון דחסר משיעורו וצ"ע על הרמב"ם שהשמיט הדין דבדיעבד כשהקטירו בהיכל כזית סגי:
שם דקבעינהו במנא ב' חצאי פרס. לשון זה אין מובן כלל מה ב' חצאי הלא לא נזכר במשנה רק כזית והו"ל למימר דקבע פרס במנא. גם בתוס' נראה דלא גרסי הכי רק סתם קבעינהו במנא. ולגירסא זו נלע"ד לפרש דגם לרבא מיירי בקטרת דיו"כ. וס"ל דאי לאו מילתא הוא קביעותא דמנא א"כ חייב בכזית כיון דראוי להקטירו בהיכל. אבל למ"ד מילתא הוא [כיון דקבעינהו לפנים] תו אינו ראוי להיכל. ולפ"ז א"ש מה דסיים רבא דה"ה בקבע ששה לפר כו' דהוא ממש דומיא דהכא (כיון דבפנים בעי מלא חפניו]. ולפירש"י אין הדמיון עולה יפה (דששה לפר כך שיעורו ומנ"ל דגם בכה"ג קביעותא דמנא לאו מילתא]. וגם עיקר הסברא תמוה דע"י קביעותא דמנא יצטרך דוקא כל הפרס כיון דלית לי' שיעורא מדאורייתא: