שפת אמת על זבחים· רבי יהודה אריה ליב אלתר
פרק שביעי · דף סז:
בגמ' חטאת לזו ועולה לזו כו' א' למעלה וא' למטה שניה' לשמואל דס"ל שלא במקומו כמקומו לעיל (כ"ו:) וקי"ל הכי. ע"כ הך למעלה ולמטה היינו שעשה בעולה כל מעשה חטאת למטה וכל מעשה עולה למעלה בחטאת רק התנא מקצר דבודאי למעלה עשה ככל משפטו וכמו כן למטה אך לפמ"ש התוס' לקמן ד"ה אומר בשם י"מ דמדאורייתא נעשה חטאת גמורה ותקנתא דרבנן היא דאינו עולה לשם חובה קשה אמאי מחייבין בסמוך באשה שאמרה ה"ע קן מספק שאני אומר חטאת קרבה למעלה ועולה למטה כיון דאפי' אי עולה למטה יוצא מה"ת ידי חטאת א"כ הוי ספיקא דרבנן לקולא ותפטר מחטאת:
בגמ' קבעה נדרה צריכה להביא ה'. פירש"י משום דצריכה להביא נדבתה עם עולת חובה ביחד. ולכאורה תמוה דמ"מ כיון דכבר נפטרה מחובתה מה תועלת בהבאת עולת חובה שאין עלי' חובה וצריכין לפרש דמ"מ כיון דרצתה להרבות קרבן גדול להיות נוסף ב' פרידות על החוב צריכה להביא ביחד קרבן גדול דהיינו ג' ביחד. ובס' תפארת ישראל במשניות דקנין תי' דלא יצאתה ידי חובת עולתה נהי דמצות א"צ כונה מ"מ הוי כמכונת שלא לשם מצוה ע"ש. מלבד שאין טעם לדבריו א"א לומר כן דהא בן עזאי מצריך לקמן ב' חטאת מטעם שכבר הביאה עולתה וצריכה להביא חטאת ממין עולתה כדפירש"י א"כ ע"כ לומר שהעולה ראשונה עלתה לה כדפרישית: