שפת אמת על זבחים· רבי יהודה אריה ליב אלתר
פרק רביעי · דף מו:
בגמ' מתיב רבה כו' טעמא שלא הי' בלבו כלל הא לשם חולין פסול. לא זכיתי להבין פי' הגמ' דמאי ראי' מהכא לשם חולין הא י"ל שלא הי' בלבו לשם א' מאלו לאפוקי בהי' בלבו עולה לשם שלמים וכדומה אבל לשם חולין מאן דכר שמי'. וצ"ל בדוחק הכוונה דאי לשם חולין כשר ממילא מוכח נמי דסתמא כשר כדאמרי' לעיל ג'] א"כ הוי לר"י להשמיענו טפי רבותא בהי' בלבו לשם חולין דכשר דמכ"ש סתמא:
שם בגמ' משום חולין פסולה כו'. תמהני על הרמב"ם שהשמיט זה הדין והביא דין שוחט במתעסק בלבד דטפי רבותא הו"ל להביא בקדשים משום חולין דפסול כמו מתעסק וצ"ע ע"ש ריש ה' פסוה"מ: