שפת אמת על זבחים· רבי יהודה אריה ליב אלתר
פרק רביעי · דף מג.
במשנה לוג שמן של מצורע ר"ש אומר אין חייבין עליו משום פיגול ותמוה דהיינו חכמים דלעיל גבי נסכים הבאים עם הבהמה ולמה חלקן התנא כמ"ש התוס'. ולכאורה הי' נראה לחלק דגבי נסכים כיון דבאין בפ"ע ממש דאדם מתנדב יין ומנסכו ע"ג המזבח ולכן הוי בפ"ע דבר שאין לו מתירין ולכן ס"ל לחכמים דאפי' הביאן עם הבהמה כיון דמביא נסכו לאחר עשרה ימים הוי דין הנסכים כבאין בפ"ע לגמרי אבל שמן של מצורע דאינו בא כלל בפ"ע דאע"ג דאדם מתנדב שמן מ"מ אין דינו להזות ממנו ולאכול השירים כלוג של מצורע רק קומצו ושיריו נאכלין כדאיתא לקמן צ"א:] א"כ כיון דשמן כזה ליכא בפ"ע מה בכך דאדם מביא לוגו לאחר עשרה ימים מ"מ הבאה זו רק ע"י דם האשם שמאתמול א"כ יש לו מתיר. וא"כ י"ל דחכמים לא פליגי אדר"מ בלוי מן של מצורע רק ר' שמעון פליג גם ש בלוג שמן. אכן לקמן בגמ' מוכח דאינו כן דהגמ' מדחיק עצמו ליישב הברייתא דסותם בלוג שמן כר"מ ובנסכים כחכמים ע"ש ולמ"ש לק"מ דאתיא כחכמים א"ו פשיטא לגמ' דחכמים דפליגו בנסכים ה"ה בלוג שמן. ובאמת יש להקשות למה לא מחלק הגמ' בהכי וי"ל משום דברייתא שמביא הגמ' לקמן ובמנחות (ט"ו:) דבין בלוג שמן בין בנסכים אמרו לר"מ והא אדם. מביא אשמו כו' ע"ש משמע מלשון הברייתא דאמרו לו היינו חכמים ולא ר"ש בלבד. ואפשר דמה"ט מקשה הגמ' מברייתא ולא ממתני' דהכא. והג' ר"י פיק עמד בזה ורוצה להגי' דתנן ולמ"ש א"ש. ולכן כתב הרמב"ם בפיהמ"ש דהלכה כר"ש משמע דלא תליא בפלוגתא דרבנן בנסכים כנ"ל נכון:
שם במשנה פרים הנשרפים דמן מתיר את אימוריהן ליקרב. וקשה אמאי לא אמרו ג"כ דמתיר הבשר לשרוף דהא לעיל (ל"ה.) אמר ר' אלעזר דיש פיגול בבשר של הפרים הנשרפים ע"ש וברש"י ואפשר מה"ט פסק הרמב"ם (בפי"ח מפסוה"מ) דאין פיגול בבשר הנשרפים דאין להם מתיר והוא מלשון המשנה דהכא וכן העתיק התוי"ט בפשיטות דברי הרמב"ם אבל יש לתמוה דפליג על ר"א דלעיל וכן הניח בקושיא בתוס' רע"א ז"ל ואיך שיהי' עכ"פ טעמא בעי למה אין להם מתיר הלא הדם הכשיר לשרוף ואם נאמר דליכא פיגול רק באכילת אדם ומזבח לא בנשרף מבחוץ כמ"ש רש"י (שם) ד"ה אימורין מ"מ לשון הרמב"ם שאין לו מתירין תמוה. ואפשר לומר לפי מה דקי"ל בדם חטאת שנכנס לפנים אפי' לא הזה אם נכנס במזיד כדי להזות דינו בשריפה כמ"ש הרמב"ם (פ"ב מפסוה"מ) והגם דהכ"מ מפקפק שם עליו מ"מ הרמב"ם פוסק כן וא"כ מכ"ש בחטאת הפנימיות ממש כל דנכנס הדם אפי' לא הזה דינו בשריפה. וי"ל דכו"ע מודין בזה דהכא באמת קאי להזות לכן אפי' קודם הזאה דינו בשריפה וא"כ אין הדם מתיר הבשר בשריפה דקודם הזאה ג"כ נמי עומד לשריפה ולהכי חשיב דאין לו מתיר כנ"ל: