שפת אמת על זבחים· רבי יהודה אריה ליב אלתר
פרק רביעי · דף לח.
בגמ' אימא וכפר כו' אע"פ שלא נתן למעלה רק למטה. צ"ע דמהכ"ת נימא דקרא להכי אתי הא כמו בנתן מה שלמטה למעלה פסול כמו כן מסברא בנתן מה שלמעלה למטה פסול אבל בלא נתן כל המתנות רק א' דהדבר שקול דאיכא למילף חטאת מחטאת ואיכא למילף חוץ מחוץ מהני וכפר לעלוי מלתא דחוץ מחוץ ילפינן. שוב ראיתי לקמן (נ"ב:) מביא הגמ' סברא לחלק בין שלמעלה למטה. ובין שלמטה למעלה דגרע ע"ש:
ברש"י ד"ה נאמרו דמים וחטאת ליכא למילף דאינו בשפיכה רק במתן אצבע. אין מובן לי כמו דילפינן לעיל דנתנין בזריקה אם נתן בשפיכה כשרה. ה"ה בחטאת י"ל דאע"ג דמצוה באצבע אם נתן בשפיכה כשרה די"ל באצבע רק למצוה. מיהו בלא"ה נראה דקרא דדם זבחיך לא מצי קאי אחטאת דמסיים והבשר תאכל משמע לבעלים ולא מיירי בחטאת:
בתוס' ד"ה וכפר בסוה"ד. אין להקשות דהכא דרשינן וכפר לגמרי אפי' להתיר הבשר באכילה כו'. ונראה ליישב דהא אמרינן לעיל אי שלא במקומו כמקומו דמי ומכפר תו ליכא תקנה לזרוק דזריקה שאינה מכפרת אינו מתיר הבשר א"כ איך אפשר לומר דבזריקה א' מכפר ולא יתיר הבשר א"כ תו ליכא היתר בשר בשאר הזריקות. א"ו דזריקה א' מכפרת אפי' להתיר הבשר. אך יש לדחות דשאני התם בנתן שלא במקומו אותו הזריקה הי' צריך ליתן במקומו והי' מכפרת ומכשרת הבשר וכיון שנתנו שלא במקומו וכיפר ליכא תו מצות נתינת דם כלל דהתורה לא אמרה זריקה שאינה מכפרת אבל הכא אי נדרוש דזריקה אחת מכפרת א"כ התורה אמרה כן דכפרה תליא בזריקה ראשונה ושאר זריקות מתירין הבשר ומקשין תוס' שפיר. מיהו בלא"ה שדיתי נרגא בקו' התוס' לעיל (ד' ל"ו) בתחילת הסוגיא. ויש שרצו לתרץ קושי' התוס' דכיון דעכ"פ גלי קרא דלא דמיא לחטאת פנימיות דאין כל הזריקות מעכבין הכפרה שוב ילפינן חטאת משאר קרבנות דמתיר אפי' הבשר. וזה אינו דאי נימא הכי א"כ למה צריך תלתא וכפר בחד סגי דכיון דאין כל המתנות מעכבין כמו הפנימיות שוב נילף משאר קרבנות דאפי' מתן אחת כיפר אלא ודאי כיון דכ' קרא וכפר ללמד דאין כולן מעכבת א"כ גלי קרא דאין ללמוד משאר קרבנות. ואין סברא דוכפר כתיב להראות שלא נטעה ללמוד מפנימיות דכדי שלא נטעה לא נכתב קרא. וכעין זה כ' המהרש"א פסחים (כ"ב) בסוגיא דערלים: