שפת אמת על זבחים· רבי יהודה אריה ליב אלתר
פרק ראשון · דף יד:
בגמ' א"ל אביי והא שחיטה דא"א לבטלה וכשרה בזר. תמהני אמאי לא משני הגמ' בפשיטות כדמרבינן לקמן (דף ל"ב.) וביומא (ד' כ"ז.) דרק מקבלה ואילך מצות כהונה. וא"כ הולכה דבתר קבלה היא שפיר פסולה בזר. אע"ג דאפשר לבטלה ולא שחיטה. וצ"ע:
שם בגמ' והרי הולכת אברים לכבש כו' ופסולה בזר וכ"כ הרמב"ם (פ"א מה' פסוה"מ ה' כ"ב). והמל"מ מקשה מכאן עמ"ש הרמב"ם (שם ה' כ"ז) דאם זרק או הוליך זר הדם נפסל הזבח משמע דבהולכת אברים לא נפסל והכא אמרי' דפסולה בזר ע"ש. וא"י מאי קשי' לי' דודאי הזבח לא נפסל אפי' לא הקטיר האברים כלל ואה"נ דהאברים נפסלים מלהקריב כל שהוליכן זר. וע"ז אמרי' כאן דפסולה בזר:
שם בגמ' הולכה שלא ברגל לא שמה הולכה. צ"ע טעמא מאי הא לא כ' בתורה רק והקריבו ומה לי ברגל או שלא ברגל: