שפת אמת על זבחים· רבי יהודה אריה ליב אלתר
פרק ראשון · דף ח:
בגמ' אימא שלמים אין מידי אחרינא לא. לכאורה אין מובן כיון דשלמים הם ושלמים שנזבחו לשם דבר אחר כשרים. ונראה פי' הגמ' אימא דכיון דבעי עקירה כיון דמיירי קודם חצות או אפי' לאחר הפסח למ"ד דבעי עקירה. א"כ י"ל דעקירה דשלמים הוי עקירה אבל עקירה דמידי אחרינא לא מהני א"כ הוי כפסח שלא לשמו דפסול או להוי כפסח לשמו דפסול שלא בזמנו. וכן משמע מלשון רש"י סוף ד"ה ואימא לזבח כלל. ע"ש:
שם בגמ' מה הפרט מפורש שלא לשמה כשר כו' פירש"י לאפוקי לשם פסח. וקשה דהא לשם פסח פסול בלא"ה מכח דבעי' בין הערבים כמ"ש התוס' דמהכא לא הוי ידעינן לעכב. ויותר הי' נראה לפרש למעט עופות ומנחות דע"כ הפרט ממעט הכלל. וכיון דכללא בתרא מרבי עופות ומנחות ע"כ הכלל הראשון ממעטן. ונהי דלדינא כשר אפי' לשם עוף היינו משום דלא קאי במסקנא האי דרשא דכלל ופרט כנ"ל:
שם בגמ' לזבח ריבויא הוא. צ"ע למסקנא אי כשר לשם עופות ומנחות כיון דמרבי רק מזבח. ובאמת הי' נראה דהא דצריכין לריבויי כל הנך אע"ג דשלמים הם וכשר שלא לשמה. רק דהו"א דאינו שלמים בפרט רק בשוחט לשם שלמים א"כ עדיין לא נעקר שם פסח ומפסיל שלא לשמו כמו פסח אבל עכשיו דמרבינן דאפי' לשם עולה וחטאת מ"מ שלמים הוא. נמצא דדינם כשלמים וכשרים שלא לשמה. וממילא גם לשם עופות ומנחות כשרים. אבל בגמ' לא משמע כן דאמרו כלל ראשון ממעט עופות ומנחות. א"כ הכוונה דלא נעקר שם פסח רק בזביחה לשם קרבן אחר. ודוקא זבח ולא עופות ומנחות. וא"כ צ"ע גם למסקנא בזה:
בתוס' ד"ה הנך כולהו הקשה ר"ת כו' וקשה כו'. ויש ליישב דההוא חטאת הוא דכ' בחטאת עוף דקרבן עולה ויורד כתיב במיצוי הדם. וא"כ הא כתבו התוס' לעיל דבשמיעת קול בזריקה ידעי' לעכב ורק בשאר עבודות מיבעיא לן ובשאר עבודות שפיר אפי' בדלות לא ידעי'. משא"כ במנחה בדלי דלות דכ' חטאת הוא ב"פ בקמיצה ובהקטרה ע"ז שפיר תי' הר"ת:
עוד אפ"ל דלעיל דאכתי לא הוי ידעי' לשמה בחטאת אפי' למצוה. א"כ מהא דכ' חטאת הוא בדלות לא הוי מוקמי' כלל לפסול שלא לשמה דדוקא למסקנא דלמצוה בעי לשמה מזאת התורה. ממילא חטאת הוא לומר דמעכב כל מה דבעי למצוה אבל למילף לשמה מחטאת הוא בלבד לא. ולהכי פריך הגמ' לעיל שפיר. אבל הכא דלמצוה כבר ידעי' שפיר תי' ר"ת דמדלי דלות דכ' במנחה חטאת הוא ידעי' דמעכב לשמה ממילא כ"ש בעשירות. כנ"ל:
בתוס' ד"ה ואם מן כו' ועוד י"ל כו' וה"נ י"ל כו'. אין זה מוכרח דודאי לקמן פירש"י שפיר כיון דכ' ואם מן הצאן ומסיים ואם עז מכלל דצאן דמקודם כבש הוא אבל אם לא יכתוב לא צאן ולא כבש לא יהי' שום פי בכפל הפרשה ואע"ג דמקודם כ' בקר מ"מ לא נדע פי' פרשה שני' וצריך לכתוב צאן. (ויותר י"ל כיון דאח"כ כ' אם כשב אם עז הך מן הצאן מיותר]: