אור ברסלב
שפת אמת על זבחים פרק ראשון › דף ה.

שפת אמת על זבחים· רבי יהודה אריה ליב אלתר

פרק ראשון · דף ה.

דף ד:

בתוס' ד"ה עולתה כו' תדע דבפ"ק דמנחות כו'. נראה שאין זו ראי' מוכרחת דשאני התם בחטאת ואשם שאינם באים בנדבה מקרי מחוסר זמן יר דעדיין לא חייב בזה. אבל עולה דבאה לעולם בנדבה לא שייך בי' מחוסר זמן: *): כן הוא דעת הרמב"ם (פי"ח ממעה"ק ה' ט') וכמ"ש התי"ט לקמן (פרק י"ד מ"ג) אבל לפרש"י והרע"ב שם גם בעולה כיון דאשם בלי ריצוי לא איכא מחו"ז וי"ל דגם התוס' הכי ס"ל:

ד"ה אשם דלא כו' תימא כו'. צ"ע בתמיהתם דכיון באים לאחר מיתה אשם דמי לשאר קדשים ממילא לא לשמה נמי לא שייך ועל תירוצם יש להקשות אי מקשה הגמ' קשיא לי' לר"ל אשם כו' ונסיב לה מוצא שפתיך כו' הלא כיון דנלמד עכ"פ ממוצא דבכל הקרבנות כשרים שוב נלמד גם אשם מזאת . וכן הקשה בס' טה"ק. ונראה ליישב דכיון דמקרא מוצא שפתיך משמע בפי' דנדבה הוי ממילא מילתא דלא אתיא נדבה מיפסל ולא מהני ע"ז היקשא דזאת התורה דכבר אמרה ואשם לא בא בנדבה. ובס"ד דלא ידע מקרא רק מסברא שם בא אחר מיתה ע"ז הקשו התוס' דנילף מזאת התורה גם ע"ז יש לגמגם. אבל למסקנא דנלמד מקרא דנדבה להוי ודאי לא שייך היקשא:

אשם לא לייתי. תימא הא לא איצטריך כו' אלא לאשם. דמשמע לעיל דצריך מוצא שפתיך לשאר קדשים קראי לשינוי קודש אתיין ולעכב כמ"ש התוס' עצמן לעיל מ"מ הכא בדר"ל משמע דגם בס"ד דלא ידע ממוצא שפתיך מ"מ לא קשי' לו כלום רק אשם [כמ"ש התוס' בדיבור שאח"ז דשאר קדשים אתי מסברא אלא אח"כ הדר בי' מההוא טעמא] והקשו תוס' שפיר:

בד"ה הא שאר בסוף הדיבור לכתוב בחטאת או בפסח אע"ג דבקרא דזאת התורה לא כ' פסח מ"מ סמכו התוס' אמסקנת הגמ' לקמן (ז' ע"ב) דכולהו אתקשו מסיום הפסוק ביום צוותו להקריב קרבניהם. ובס' צ"ק לא דק בזה:

תוכן העניינים

שפת אמת על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה