שפת אמת על זבחים· רבי יהודה אריה ליב אלתר
פרק עשירי · דף צא:
בגמ' א"ל אביי אימא סיפא כו'. תמהני הא בפשיטות א"ש סיפא בכהן שהתנדב שמן דלשמואל נמי כולו לאישים כמו מנחת כהן וצע"ג:
שם בגמ' ומה נסכים כולו לספלים כו'. תמהני ל"ל למילף מיין ולא משמן דנסכים ולולי פירש"י נראה דהגירסא ומה נסכים לאישים ואוקי באתרי' הוא על השמן שבא חובה בנסכים כמו כן נדבת שמן דמרבינן דינו כדין שמן חובה כנ"ל. וכ"מ לשון הרמב"ם במשניות. ולפירש"י קשה נימא ממש כנסכים להיות לספלים גם בשמן. והנה הרמב"ם (פי"ז ממעה"ק) פוסק לא יפחות מלוג ע"ש. ומביא הרמב"ם שם בהתנדב שמן וא"י כמה התנדב דמביא כיום המרובה כמו ביין כדאיתא במנחות (ק"ז.) ע"ש. ויש לעיין בזה דלמ"ד דון מינה ומינה א"כ דין שמן כמנחה אבל דין יין כנסכים ומ"ט יהי' שמן כיום המרובה בנסכים כיון דנדבת שמן לא הוי כלל במיני נסכים. ומתניתין דמנחות הנ"ל י"ל דאתיא אליבא דרבי דבעי ג' לוגין ואוקי באתרא הוי ממש דינו כיין או דיליף מאזרח. אבל למ"ד לוג צ"ע בזה:
שם בגמ' והא קמכבי. הא דלא מקשי הכי בשמן אפשר משום דהוי רק קומץ נותן טפה טפה או דבשמן חוזר ודולק עוד ולא חשיב כיבוי כמו ביין: