שפת אמת על זבחים· רבי יהודה אריה ליב אלתר
פרק חמישי · דף נו.
בגמ' קדשי שעה שאני פי' דאין למדין דורות משעה. ובתוס' הוסיפו קצת טעם לזה אבל מ"ש רש"י דלהכי אין למדין משום דתורה רבתה חצירות הרבה צ"ע בעיני דמ"מ י"ל דצריך להיות מול פתח אה"מ כדאמרינן מי לא עסקינן דאיכא שחיטה כנגד הפתח. וכזה כ' בס' טה"ק. שוב ראיתי שאין זה נכון כיון דעכ"פ לא מיקרי פתח אה"מ כיון דלא קדיש בקדושת פתח אה"מ א"כ ע"כ דורות לא בעי קדושת פתח אה"מ א"כ ל"ל שיהי' הפתח פתוח כנ"ל ברור:
שם בגמ' מנין לדם שנפסל בשקיעת החמה כו' פירש"י דלא מהני בי' הלנה ע"ג המזבח. ולכאורה הי' אפשר לפרש דמודה רש"י דאי הניחו על המזבח קודם שקיעת החמה מהני. רק כיון דנפסל בשקיעה לכן לא מהני הלנה אחר שקיעה. וכן משמע בשטמ"ק]. משא"כ אימורין דנפסלין רק בשחר מהני בהו הנחתן על המזבח כל הלילה. מיהו לפ"ז יקשה מה ראי' הוא מהפסוק דביום שאתה זובח אתה מקריב כו' כיון דאם נתנו על המזבח לא מיפסל. א"כ ע"כ משכחת להקריב ביום שלא נזבח בו. א"כ נימא נמי ה"ה בהניחו בלילה על המזבח. לכן נראה דלרש"י גזה"כ הוא דלעולם אינו נקרב רק ביום הזביחה ולא מהני הנחה על המזבח בדם לעולם: עב במשנה הפסח א"נ אלא בלילה כו' עד חצות. והקשו בתוס' למה לא תני דאינו נאכל אלא על מצות ומרורים וי"ל דמצוה רק לאכול כזית על מצות ומרורים אבל רשאי לאכול שאר הבשר בלי מצות ומרורים. אבל אחר חצות אינו נאכל כלל. מיהו קשה למה לא תני דא"נ בב' מקומות (כדאי' בפסחים פ"ו). א"כ ע"כ צ"ל דתני ושייר:
בתוס' ד"ה לב' ימים פי' בקונטרס כו' ותימא כו'. אפשר לומר כיון דבכור איתקש לחזה התנופה ושוק הימין ותרתי ל"ל רק כי היכי דנהוי כמאן דכתיב בגופי'. דנוכל ללמוד ממנו מעשר בגז"ש. ומ"ש תוס' לתרץ דאתי מבנין אב משלמים. קשה דלמא הוי כהודה דהוי ג"כ קדשים קלים ואפשר משום דאיכא למיפרך] דשאני תודה דבעי לחם: