שפת אמת על זבחים· רבי יהודה אריה ליב אלתר
פרק חמישי · דף נג:
בגמ' רב אמר נותן וחוזר ונותן כו'. הרמב"ם פ"ה ממעה"ק פסק כשמואל ולכאורה הלכה כרב באיסורי וכיון דלרב סתם משנה כר"י ה"ל למיפסק הכי. ואפשר לומר משום דבאמת מלשון הברייתא עצמה משמע דשתי מתנות שהן ד' הוי כמין גאם דהא בדר' ישמעאל לא נקיט ב' מתנות וא"כ מתניתין דתנא ב' מתנות משמע כשמואל וא"כ י"ל דפי' כתנאי דבגוף הדין פליגי תנאי אבל מתניתין כחכמים אתיא דלא כר"י וכשמואל כנ"ל:
בתוס' ד"ה העולה ופי' ה"ר משה כו' וכן משמע מלשון רש"י לעיל (ל"ז.) דאם נשאר בכלי שופך על היסוד משמע דחיובא ליכא אבל משמעות לשון הרמב"ם (פ"ה ממעה"ק) אינו כן. ועל מ"ש הר"י מאורליניש נראה להוסיף עוד דדוקא בחטאת צריך להשמיענו על יסוד דרומי לאפוקי ממ"ד זה וזה יסוד מערבי דנלמד סתום מן המפורש אבל באינך פשיטא דעל יסוד דרומי ולא צריך תו להשמיענו:
בד"ה מה להלן תימא כו'. יש לתמוה על תמיהתם כיון דאיכא גז"ש שפיר יש לדמות לפיסוק מתנות כיון דאותה נצרך למעט שלא יהי' למעלה. ואהני קרא ואהני גז"ש. שוב ראיתי בפמ"א שפי' כוונתם דא"כ נימא איפכא גז"ש דסביב ליתן למעלה ואותה למעט פיסוק ע"ש. ואינו נכון בעיני דנראה שהבין דעיקר פסול עולה למעלה נלמד מאותה. וז"א דהגמ' מייתי לעיל (י':) הך אותה לאפוקי אשם לר"א דאשם כחטאת מ"מ לענין למעלה מיעט קרא אותה. אבל הא דעולה למטה אינו מכח זה רק ממילא דא"צ קרנות מהיכי תיתי נאמר דהיא למעלה וגם באשם דבעי למימר לר"א דיהי' למעלה הפי' לכל הדברים יהי' כחטאת למעלה ובקרנות וע"ז מיעט מאותה. רק ע"כ כוונת התוס' כיון דעכ"פ כ' אותה נמעט ג"כ שלא יהי' פיסוק. וע"ז יש לתמוה דהא אהני גז"ש ואהני קרא כנ"ל: