שפת אמת על זבחים· רבי יהודה אריה ליב אלתר
פרק ארבעה עשר · דף קכ.
בגמ' שהכניסוה לפנים והוציאוה פירש"י שהכניס אחר שחיטה ותמהני דא"כ פשיטא לי' דעכ"פ כשהיא לפנים מקריבין שם. ולקמן בעי אברי עולת במת יחיד אם עלו מה שירדו א"כ פשיטא לי' דלכתחילה אין מעלין אותם בפנים ויותר הי' נראה לפרש הכא בהקדישוהו לבמה קטנה והכניסוה ושחטהו לפנים. אבל בשחטו בחוץ והכניסו האברים לא יעלה ובעלה מיבעי' לר"י אם ירדו. (וכן פירש"י גופי' במעילה (ג'.) וע"ש בתוס']:
שם מר משני כאן בקדשי במה גדולה. פירש"י וקרבוה בבמה קטנה. וצ"ל דעברו אעשה דהא קדשים שהקדישן לבמה גדולה אסור להקריב בבמה קטנה משום כאשר נדרת ועשית כמ"ש רש"י לעיל ד' קי"ב]:
שם ת"כ דר"י כו'. קשה דילמא האי ברייתא לא אתיא כריה"ג ופלוגתייהו דרב ור"י הוא אליבא דריה"ג ומבואר לעיל (קט"ו) דתנאי פליגי בהכי וצ"ע. תו קשה לי לרב דלילה כשר בבמה א"כ למה פוסל ר"י לעיל (פ"ד:) בנשחטה בלילה דאם עלה ירד הלא הותר מכללו בבמה [כמ"ש התוס' בנדה מ':] וצ"ל דר"י לא ס"ל כריה"ג [ומצריך הפשט ונתוח בבמה ואפי' בקטנה וכמ"ד לעיל דכו"פ נאמרו בסיני וה"ה דשחיטת לילה פסול בבמה מהאי טעמא]. וא"כ האי ברייתא נמי מצי אתיא כר"י:
שם ת"ר מנין לעשות זמן בבמה כו' ולאו ק"ו הוא מעופות כו'. לא זכיתי להבין הלא עופות פסול בהו יוצא משא"כ במה דכשר יוצא דכל הטעם הוא משום דיוצא כשר א"כ מאי מייתי מעופות והוצרך למיפרך מה לעופות שפסול בהן זר תיפוק לי' דפסול בהו יוצא וצ"ע. והוא ברייתא שנוי' בתו"כ פ' צו ולא עמדו בזה המפרשים:
סוף הספר