שפת אמת על זבחים· רבי יהודה אריה ליב אלתר
פרק ארבעה עשר · דף קיח:
בגמ' בעי ר"פ עומד ורואה יושב ואינו רואה. י"ל דהבעיא כיון דיכול לראות ע"י עמידה שוב מותר לאכול אפי' בישיבה. או להיפוך כיון דע"י ישיבה א"י לראות ודרך אכילה בישיבה לכן אפי' בעמידה אינו אוכל. או נימא כשעומד מותר לאכול וכשיושב אסור ואפשר כ"ז בכלל הספק של ר"פ. וכן באידך בעיא ע"ג הנחל רואה בתוך הנחל אינו רואה י"ל ג"כ דהספק דיהי' רשאי לאכול אפי' תוך הנחל:
שם כתנאי חופף עליו כל היום כו'. קצת קשה בשלמא רבי דאמר חופף עליו בעוה"ז ודאי משמע בכל המקומות כר' דימי. אבל ת"ק דאמר חופף עליו מקדש ראשון אין ראי' דיחלוק על ר' דימי דע"כ לאו דוקא קאמר מקדש ראשון דהא נוב וגבעון ודאי הוי בחלקו של בנימין א"כ י"ל דה"ה שילה ומנ"ל לעשות מחלוקת בדר' דימי וצ"ע:
שם ימי אה"מ שבנוב וגבעון כו'. מכאן משמע דבנוב וגבעון הי' האוהל מועד וכמ"ש הרמב"ם במשניות וצ"ע עמ"ש בה' בית הבחירה (פ"א) דבנו מקדש בנוב וגבעון: