שפת אמת על זבחים· רבי יהודה אריה ליב אלתר
פרק ארבעה עשר · דף קיד.
בגמ' והא א"א אוסר דבר שאינו שלו. נראה דאתיא למ"ד דאפי' במעשה א"י לאסרו אבל למ"ד בחולין (ד' מ') עביד בה מעשה אסרה לק"מ [די"ל בדעביד בה מעשה. מיהו למ"ש התוס' שם (מ"א.) ע"כ סוגיא דהכא אליבא דר"ה דאדם אוסר דשא"ש וע"ש במהרש"א שהרגיש בזה והתי' אין מובן. אכן להפוסק' דרק מדרבנן אוסר ע"י מעשה א"ש קושי' הגמרא]:
שם מ"ט דר"ש כו' דא' קרא לא תעשון כו' ומסיק רנב"י דגלגל לגבי שילה כחוץ אבל חכמים דפליגי על ר"ש נראה דס"ל דלאו מטעם חוץ אסרה תורה בגלגל חובות. והוא לאו בפ"ע בגלגל. ואפשר דלדידהו אפי' בעלי מומין ופסולין לאוה"מ דלית בהו איסור דשחוטי חוץ. מ"מ הי' בלאו בגלגל. אבל לר"ש כל הלאו מטעם חוץ הוא. ומ"ש התוס' ד"ה רנב"י כו' ור"ל פריך כו' דההוא קרא בגלגל קאי ופנים הוא. פי' כיון דבגלגל הותר במות והכתוב אוסר חובות בכל מקום הן בבמת ציבור הן בבמת יחיד א"כ אפי' במת יחיד לא מיקרי חוץ כלל ואיסור דציבור ויחיד א' הם ולית כאן שחוטי חוץ כלל ובס' פמ"א לא דק בזה ע"ש: