אור ברסלב
שפת אמת על זבחים פרק ארבעה עשר › דף קיב:

שפת אמת על זבחים· רבי יהודה אריה ליב אלתר

פרק ארבעה עשר · דף קיב:

פרק ארבעה עשר

ר"ש אומר כל שראוי לבא לאח"ז הוא בל"ת. אפשר דגם לר"ש דוקא על השחיטה הוא בל"ת הואיל והי' יכול לשחטו בפנים כשיגיע זמנו. אבל בהעלאה י"ל דאינו בל"ת הואיל וא"א להעלותו בפנים דכבר נשחט קודם זמנו דהא דמרבה קרא במוקטרי חוץ משום דפסולו הי' רק מכח חוץ אבל הכא דפסול מטעם מחוסר זמן לא מצינו ריבוי וצ"ע בזה. וכן נמי לחכמים יש לעיין בשחטו מחוסר זמן בבעלים והעלאה הי' אחר הגעת זמן הבעלים. ונ"מ למ"ד לילה לאו מחוסר זמן והעלה בליל שמיני די"ל דכיון דהשחיטה הי' בפטור לא קאי ע"ז ואליהם תאמר:

שם והקומץ. יש לעיין אי קמץ וגם הקטיר בחוץ מה דינו אי נימא כיון דעל הקמיצה פטור גם על ההקטרה נמי פטור דהוי כמקטיר קודם קמיצה דפטור דאינו ראוי לפנים או נימא כיון דאילו עשה הקמיצה וההקטרה בפנים הי' ראוי השתא דעשה שניהם בחוץ חייב וכמו שוחט ומעלה דחייב אף על העלי' אע"ג דכבר נפסל לפנים כששחטה בחוץ. אך שם יש קרא עה ואי נימא דפטור אפשר ליישב בזה תמיהת התוס' יו"ט כאן למה לא כלל התנא קמיצה בדיני מנחה לעיל הניף מלח הגיש. ולמ"ש י"ל דתנא הכא קמ"ל הקומץ פי' אפי' הקטיר הקומץ ג"כ בחוץ פטור **והטעם פשוט דקמיצת חוץ לאו כלום ויכול לחזור ולקמוץ כמ"ש, הרמב"ם (פי"א מפסוה"מ) מתוספתא פ"ה דמנחות אך ברש"י לעיל (ק"ז.) שפי' הקומץ מנחה בחוץ ולא הקטיר פטור. משמע אם הקטיר חייב וצ"ע:** שוב ראיתי דהוא מילתא דפשיטא דפטור גם על ההקטרה:

שם קדשים קלים בכל הרואה נראה דמ"מ דוקא בערי ישראל. אבל בחוץ לארץ אפי' רואין את שילה אין לנו להתיר וכ"מ קצת לקמן (קי"ח:) בין השנואין דפירש"י בחלק שאר השבטים:

שם באו לנוב וגבעון כ' הרמב"ם במשניות דבנוב וגבעון העמידו משכן שבמדבר [וכ"מ בסדר עולם וברד"ק שמואל א' ז'] ובה' בית הבחירה (פ"א ה' ב') כ' שבנו מקדש בנוב וכן בגבעון ע"ש וכ"מ לשון הכתוב וארון כו' בתוך היריעה (בשמואל ב' ז') ע"ש ברד"ק שנדחק בזה)]:

שם נאסרו הבמות וכ' הרע"ב מן הגמ' דבן נח רשאי להקטיר בבמה רק ישראל אסור לסייע. והג' רע"א ז"ל תמה על התוס' מנחות (ק"ט:) בבית חוניו שהעלה עולות לשם שמים והקשו התוס' הא אסור משום שחוטי חוץ. ותירצו דהעלו בשביל ב"נ והכא אמרינן דאסור לסייען. ואפשר ליישב דאם שחט ב"נ בחוץ ואח"כ העלה ישראל בכה"ג ליכא איסור דכבר נפסל בשחיטה ושם אמרו דהעלה עולות אבל לא שחטן הוא רק נכרי ואפשר הי' לומר דאפי' אין ראוי לפנים איסורא מיהא איכא מיהו מתוס' כאן מוכח דליכא איסורא דהקשו אמאי דאמרי' הכא דאסור לסייען דהלא אפי' כרת איכא ע"ש. ולא תירצו דמיירי בשחטו נכרי ואח"כ מסייע ישראל בהקרבה. רק דס"ל דכה"ג אפי' איסורא ליכא וא"כ כ' שפיר במנחות דלצורך ב"נ העלה כנ"ל. ואע"ג דשוחט ומעלה בחוץ חייב גם על העלאה היינו בשוחט בחוץ באיסור דע"ז כ' ואליהם תאמר במוקטרי חוץ באיסור. אבל לגבי ב"נ דשרי להו אינו בכלל זה והוי לדידן פסול יוצא כנ"ל. ושמעתי עוד סברא דשחיטת עכו"ם נבלה וממילא נפסל לפנים. וזה א"נ לע"ד דכיון דב"נ מקריב בבמה א"כ לגבי קדשים בר שחיטה נינהו ורק בחולין אינו בר זביחה אבל בקדשים הוי בר זביחה. ונראה דלמ"ד דב"נ מקריב שלמים שרי לישראל לאכול מהם כיון דלדידהו שרי שחיטתן והקרבתן כדין ולמה יהי' אסור לישראל. מיהו הלשון בגמ' לקמן (קט"ז:) משמע דלסייע בהעלאה נמי אסור אפי' שחטו עכו"ם דהא אורי להו איך להקטיר הבשר ע"ש. ומוכח התם דשרי לאורויי להו אבל לסייען אסור]. מיהו י"ל דאיסור דרבנן בעלמא הוא [ובימי חוניו עדיין לא נאסר]:

שם הקדישן בשעת איסור הבמות והקריבן בשעת היתר ה"ה בעשה ואין בהם ל"ת. מפירש"י משמע דביטל העשה מפני שהשהה עד אחר היתר, ולולי דבריו הי' נראה דאה"נ אי הי' מקריבן בבמה גדולה לא עבר בעשה רק כשהקריבן עתה בבמה קטנה. [וכן מבואר בתוספתא פי"ג]. וכן משמע בפי' המשניות להרמב"ם. דלפירש"י למה נקט והקריבן כיון דלכתחילה מקריבן עתה בבמה קטנה והו"ל למימר הקדישן בשעת איסור ושהה עד היתר ה"ה בעשה. וגם מה שייך לומר דאינו בל"ת אם לכתחילה רשאי להקריבם בבמה וצ"ע לפע"ד בזה:

תוכן העניינים

שפת אמת על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה