שפת אמת על זבחים· רבי יהודה אריה ליב אלתר
פרק ארבעה עשר · דף קטו.
בגמ' פסח בשאר ימות השנה שלמים נינהו אע"ג דקודם חצות אינו שלמים ובעי עקירה. מ"מ כיון דאשכחן דאחר פסח נעשה שלמים אינו ממש בכלל שלא לשמו ולכן אפי' אי פסח פסול לשמו וכשר שלא לשמו אין מזה סתירה להאי כללא דכל שפסול לשמו פסול שלא לשמו כנ"ל ונראה לפ"ז דבשחטו שלא לשמו שאר עבודות הזריקה והקטרה צריך להיות לשם שלמים דלעיל ריש מכילתין דייק רבא ממתני' דאסור לשנויי בהו בכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן דמ"מ הזריקה צריך להיות לשמן. ונראה דזה טעמו של ר"ה הכא דמידי דפסול לשמן מה יעשה בזריקה הלא א"י לזרוק לשמן רק פסח כיון דהוי שלמים שפיר זורק לשם שלמים. ומ"מ לדינא צ"ע כיון דפסח הי' נהי דבשאר ימות השנה נעשה שלמים מ"מ לא שייך בזה אסור לשנויי דעכ"פ נשתנה מכמות שהי' ושוב י"ל דרשאי ג"כ לזרוק לשם עולה וכדומה כמו ששינה בהשחיטה וצ"ע בזה. וקצת קשה לשון המשנה ריש מכילתין כל הזבחים כו' חוץ מפסח כו' פסח בזמנו כו' משמע הא שלא בזמנו דינו כמו כל הזבחים דרק לא עלה לבעלים אבל אסור לשנויי בהו כדיוקא דרבא. ואי נימא דצריך לזרוק לשם שלמים וקרי לשמן א"ש דאסור לשנויי בהו גם בפסח. מיהו לר' חלקי' דקיי"ל כוותי' צ"ע באמת באשם מחוסר זמן, ששחט שלא לשמן כיצד יהי' הזריקה:
שם משום דרמי דתני ר' לואי אדתני לוי כו' ותמוה טובא גברא אגברא קרמית ושפיר ר"ה מתרץ ר"א הוא בפרט מה דהגמ' מקשה תיובתא לר"ה מה זה תיובתא. ולע"ד לולי פירש"י נראה בפשיטות דלואי ולוי א' הוא והיינו תנא דבי לוי וא"כ מקשה הגמ' שפיר דהלא תני לוי דאשם כשר שלא לשמו דלא כר"א וא"כ איך מתוקמי תנא דבי לוי כנ"ל ברור: