שפת אמת על זבחים· רבי יהודה אריה ליב אלתר
פרק אחד עשר · דף צו:
בתוס' ד"ה בישל במקצת כלי תימא כו'. ונ"ל דהא באמת מסיק בגמ' דצריך מריקה ושטיפה בכל הכלי משום דכתיב ואם בכ"נ בושלה ומשמע נמי דבכל איסורין כה"ג א"צ הגעלה בכל הכלי וכמו דאמרי' בתר הכי דבתרומה א"צ בכל הכלי וה"ה כל איסורין (וכמ"ש הרמ"א ביו"ד סי' קכ"א] וא"כ נראה דאע"ג דקאמר בישול מפעפע היינו דאיכא סברא להחמיר בזה טפי מבהזאה אבל מ"מ אין כדי לאסור בזו הפעפוע דהוי רק טעם קלוש ומשהו. רק בקדשים כה"ג אוסר הכתוב. ובזה עצמו הי' מסופק ר' יצחק ואדרבה יש לתמוה על תמיהת התו' שכתבו מה הוי ס"ד דר"י הלא באמת נשאר כן הדין. וכן ממאי דאמרי' בגמ' וטעמא מאי אמר קרא כו' משמע דבאמת אין בישול מפעפע בכל הכלי ולהכי יהיב טעמא אחרינא וכן מוכח לקמן דאמר אביי דבתרומה א"צ הגעלה בכל הכלי וקשה על הפוסקים שנסתפקו לומר דבישול מפעפע ע"ש ביו"ד (סי' צ"ב):