שפת אמת על זבחים· רבי יהודה אריה ליב אלתר
פרק אחד עשר · דף צה.
בגמ' והא בעי ז' סממנין דאר"נ כו' דם חטאת ומראות נגעים צריכין שבעת סממנין. צ"ע מנ"ל הא. ודוחק לומר דהוא הלכה למשה מסיני. ובאמת בדר"נ הוי מצינן לפרושי דבמעביר ז' סממנים אפי' נראה בו עוד רושם דם או נגע סגי דאמרינן דצבע הוא לפרש"י בסנהדרין (מ"ט:) ע"ש בתוס'] דז' סממנין ע"כ מעבירין כל הדם כמו בכתם בנדה (ס"א:). אבל בכיבסו אפי' במים ואין נראה שום רושם דם סגי. ומה שייך עוד לכבס כיון דליכא שום רושם. וכן הי' נראה מלשון הרמב"ם (פ"ח ממעה"ק) שכתב דצריך לכבסו יפה שלא ישאר שום רושם וכל הסממנין מעבירין חוץ ממי רגלים. ונראה כוונתו דאי הי' יכולין להעביר כולן הי' סגי אפי' נשאר רושם. אבל עתה דא"י להעביר כולן שוב צריך שלא יהי' שום רושם וממילא א"צ כלל לאלו הסממנין. מיהו דעת הרמב"ם הוא נגד הגמ' בכאן והלח"מ נדחק ליישב דבריו ע"ש. ועכ"פ לפי סוגיא דידן נראה דהוא מדרבנן כיון דצריך כיבוס יפה אצרכי' חכמים כיבוס הגדול שמעביר הכל כהך ז' סממנים. ועדיין צ"ע: