שפת אמת על בכורות· רבי יהודה אריה ליב אלתר
פרק ששי · דף לז:
בגמ' כיוצא בזה שמעתי כו'. פרש"י דמסיק מקדח וחיסומו דהיינו יוצא ונכנס. לכאורה קשה הא האי משנה דמאור הנעשה בידי אדם דתני בה נמי כמלא מקדח דהוי כסלע משמע דהוי בלא חיסומו דאינו נכנס ויוצא. וא"כ דילמא מתני' דהכא כמלא כרשינה הוי ג"כ בלא חיסומו. אכן נראה דבאמת האי מלא מקדח נמי בנכנס ויוצא מיירי רק הא דמסיים שהוא כפונדיון וכסלע קאי על המקדח עצמו דהוא כסלע וממילא כמלא מקדח דהמקדח נכנס יוצא הוי טפי מסלע. ולעולם בכ"מ דתני כמלא הוי נכנס ויוצא כנ"ל. [אכן ברמב"ם (פי"ד מה' טו"מ) ובהרע"ב (פי"ז דכלים) משמע דמלא מקדח הוא שיעורא דסלע ופונדיון]:)
בתוס' ד"ה כדי שינטל מן החי כו'. לשיטת התוס' צ"ל דפליגי ב"ש וב"ה בכמה ינטל מן החי וימות. וזה דוחק חדא כיון דתרוייהו שיעורי כדי שינטל כו' א"כ עיקר פלוגתייהו חסר מן הספר. וגם דוחק שיחלקו במציאות כמה ינטל וימות. וגם לשון הגמ' שם בחולין וכן לטרפה מאי קמ"ל דודאי בינטל מן החי וימות הוי טרפה. ממילא כי פליגי כמה שיעור וימות פליגי נמי בטרפה וכן הקשו התוס' בעירובין (ז') ד"ה כגון]. ולכן לולי דבריהם נלע"ד דלא תלי' זה בזה כלום דינטל מן החי וימות הפי' דימות לאלתר דא"א לחיות בו כלל. ולהכי אפי' אי נטרפה בפחות מהכי דא"י לחיות י"ב חודש. מ"מ שיעור ינטל מן החי וימות הוי טפי דמית בי' לאלתר. וכן י"ל ג"כ איפכא דאפי' שיעור דינטל מה"ח וימות: מ"מ טרפה לא הוי דאפשר אי מבדרי לי' סמא חיי רק בלי רפואה ימות מיד דא"א לחיות בחסרון כזה רק אם ימצא לו רפואה. ולהכי צריך לומר וכן לטרפה דכמו דהוי חסרון לענין טומאה ה"ה דמטרפה בכך. וא"כ י"ל דלב"ש נמי שיעור דינטל מן החי וימות הוי כסלע כמו לב"ה רק דמ"מ לא הוי חסרון ולא טרפה בשיעור זה כיון דאי מבדרי לי' סמא חיי. רק כמלא מקדח הוי חסרון וג"כ טרפה דלא מתרפא שוב. ולס"ד דר"פ לקמן דב"ש מקיל דהוי חסרון בפחות מכסלע וכן לטרפה, מ"מ מודין דינטל מן החי וימות הוא כסלע דאז א"א לחיות כלל. אבל יב"ח א"א לחיות גם בפחות מכסלע כנ"ל: