שפת אמת על בכורות· רבי יהודה אריה ליב אלתר
פרק שלישי · דף כ.
בגמ' רבינא אמר כו' רובא דתלי' במעשה כו' אין מובן הטעם. והי' נלע"ד לפרש דעיקר הכוונה כיון דדין רוב ילפינן מסנהדרין וט' חניות. א"כ נהי דאפי' רובא דליתא קמן ילפי רבנן מהתם. מ"מ היינו במידי דאיתא קמן פי' דמסופקין אם זה סריס אמרינן דהוא מרוב דאינם סריסין. אבל היכא דהספק אי אתעביד בי' מעשה פלוני כיון דהמעשה אינו לפנינו והבהמה שכבר ילדה היא כמו הבהמה שלא ילדה. לא שייך בזה למיזל בתר רובא לדון על מה דהוי כבר דאין זה הספק לפנינו לדון בו ולא הוי כמו סנהדרין וט' חניות. ובזה הי' מיושב מה דמקשין מרוב מצוין אצל שחיטה מומחין דהוי כרובא דתלי' במעשה. ולמ"ש א"ש דנהי דהטחאה היא ע"י לימוד ומעשה מ"מ הספק הוא על איש זה אי יודע עתה ה"ש [וגם במצא תרנגולת שחוטה בשוק. או בשחיט ואזיל לעלמא. כיון דעיקר הספק הוא על שעת השחיטה אם נשחט כהוגן ע"י יודע ה"ש] ונהי דהידיעה בא ע"י המעשה מ"מ שפיר הוי דומיא דסנהדרין כיון דדנין על מה שלפנינו. וכן הי' מיושב מה שהקשו התוס' מיבמות דלא תנשא שמא צרתה מעוברת. דהתם הס' שמא עדיין מעוברת שפיר הוי רוב אפי' תלי' במעשה כמ"ש: