שפת אמת על בכורות· רבי יהודה אריה ליב אלתר
פרק שביעי · דף מה:
בגמ' אר"ל גבוה לא ישא גבוהית כו'. נראה דמיירי בכהן שיהי' בניו כשרים לעבודה:
בתוס' ד"ה הניחא למ"ד צריך לפרט כו' דלאו לענין דינא אתשיל כו'. משמע מדבריהם דאלו הוי איתשיל לענין גביות כתובה הי' בכלל הלכתא כר"נ בדיני. ולע"ד צ"ע בזה כיון דכל הספק אי מהני הפרה בכה"ג ה"ז לענין איסורא רק דממילא נ"מ לדיני. ודוקא בפלוגתא דהוא עצמו בדיני וכמו כן באיסורא כגון בס' אי הוי סמני גדלות ונ"מ אי בר שליחות הוא לממונא ואי בר קידושין הוא לאיסורא. בכה"ג שייך לדון אי איתשיל לענין ממונא או לענין איסורא. אבל בכה"ג דכל הספק לענין היתר נדר הלא מילתא דאיסורא הוא אפי' אי איתשיל לממונא הי' נראה דהלכה כר' ששת וצ"ע בכלל הזה: