שפת אמת על בכורות· רבי יהודה אריה ליב אלתר
פרק שביעי · דף מה.
במשנה היתה בה יתרת וחתכה אם יש בה עצם פסול. פרש"י הואיל וחתכה כו'. וקשה הא אפי' לא חתכה נמי פסול ביש בה עצם וכן תמה התיו"ט. ונראה ליישב דכיון דבסיפא קתני שש ושש ר"י מכשיר משמע דברישא מודה ר"י דפסול. וזה דוקא בחתכה אבל בלא חתכה כשר לר"י. הגם דהי' אפשר לומר דדוקא שש ושש מכשיר ר"י אבל ה' ושש לא. מ"מ ס"ל לרש"י דלר"י בכל גווני כשר (וכן כ' בפיהמ"ש להרמב"ם] ולהכי קתני וחתכה כנ"ל:
שם בגמ' ר"פ אמר גזירה שאינה נספרת כו'. נראה דודאי ביש עצם כשעורה פשיטא דמטמא וע"ז לא הוי אר"י דנביאות הוא [דגם אם נגע בבשר ולא בעצם מטמא משום יד לר"י דס"ל יש יד לפחות מכזית. והתוס' בנדה (מ"ט:) הקשו רק לרב]. רק דמשמע לר"י דבכל גווני מטמא במגע ומשא אפי' אין בה עצם כשעורה וע"ז מיישב ר"פ דהוא משום גזירה וכך פסק הרמב"ם ג"כ:
שם בגמ' תנא מנינא אתי לאשמעינן. קשה לי דהא י"ל דתנא קמ"ל דבעי דוקא קכ"ה. אבל קכ"ד וחצי אבר אע"ג דהוי רוב לא מהני רק הכרעת הרוב צריך להיות באבר שלם. ורחוק לומר דפשיטא לגמ' דגם חצי אבר מהני להשלים לרוב וקכ"ה לאו דוקא דמנ"ל לומר הכי:
שם עולין למנין קכ"ה זיל בתר רובא דאינשי. משמע כמ"ש רש"י דב' דברים קמ"ל. חדא דקכ"ה הוי רוב אע"ג דהי' בו רפ"א אברים. ותו דגם הני אברים היתירים נחשבין בכלל הקכ"ה. מיהו קשה דאמר רבא וכולן אין מטמאים באהל וכיון דאין מטמאין באהל מסתברא דאינם נחשבין בכלל הקכ"ה. ואפי' נימא דרבא קאי דוקא אהני דיתרין באשה מ"מ הא רש"י חושב הני ה' שבאשה בתוך הרפ"א ומ"מ כ' דהיתרין נחשבין בכלל הקכ"ה וצ"ע. והרמב"ם (פ"ב מטומאת מת) לא כ' בהדיא דהיתרין נחשבין בכלל הקכ"ה ע"ש. וגם כ' הרמב"ם שם דאצבע יתרת שיש בו צפורן ונספרת ע"ג היד עולה למנין ע"ש דמשמעות דבריו דביש בו יותרת כאלה הרבה צריך להיות יותר מקכ"ה למנין רוב. וזה תמוה מנ"ל הא וצע"ג לפרש דבריו. ומהתימא על הכ"מ שלא הרגיש בזה: