אור ברסלב
שפת אמת על בכורות פרק רביעי › דף כט.

שפת אמת על בכורות· רבי יהודה אריה ליב אלתר

פרק רביעי · דף כט.

דף כח:

בגמ' א"ה תם נמי יאמר ב"מ הוא. הגם דאין בזה חשש כ"כ מ"מ משהה לי' בחנם ושמא יבוא לידי תקלה בגיזה ועבודה ומה"ט מסופקני היכא דשקיל שכר תרתי זימני אי ג"כ אין שוחטין על פיו. די"ל דוקא מי שאינו רשאי ליקח שכר מטעם דחשוד להתיר ב"מ בזה אין שוחטין על פיו. אבל מומחה כאילא דרשאי ליקח שכר נהי דתרתי זימני לא התירו מ"מ כיון דאין בזה חשש תקלה אפשר דבדיעבד סומכין עליו. מיהו הרמב"ן כ' דכל הטעם דאין שוחטין ע"פ הוא מטעם דאסור ליקח שכר וכמו בדין דדיניו בטילין א"כ ה"נ בפעם ב' דאסור ליקח שכר ג"כ דיניו בטילין. מיהו פשטא דגמ' לא משמע כשיטת הרמב"ן רק מטעם נגיעה אין שוחטין ע"פ. וראיות הרמב"ן מדשקיל שכר בין תם בין ב"מ ליכא נגיעה. אין ראי' זו מוכרחת די"ל דמ"מ הבעלים סומכין עליו כיון שנותן לו שכר בודאי יצדד לטובת הבעלים וצ"ע:

שם בגמ' אם הי' כהן כו' איהו גופי' היכי אזיל כו'. הא דלא משני הגמ' דאחר הליכתו מצאו שם טומאה חדא דלשון המשנה לא משמע הכי. ותו י"ל דכה"ג אין הבעלים חייבין לשלם לו כיון דלא ידעו מן הטומאה. ונהי דנפסד על ידו הוי כגרמא בעלמא ופטור:

תוכן העניינים

שפת אמת על בכורות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה