אור ברסלב
שפת אמת על בכורות פרק רביעי › דף כח:

שפת אמת על בכורות· רבי יהודה אריה ליב אלתר

פרק רביעי · דף כח:

דף כז:

בגמ' מי שאינו מומחה כו' לימא תנן סתמא כר"מ כו'. קצת קשה למה לא מוקי לה בשאין מום לפנינו כלל שכבר נחתך ואין המום נראה. ואפשר דא"כ ה"ז יקבר מיותר דפשיטא והל"ל רק ישלם מביתו:

שם בגמ' ותיפוק לי' דטעה בדבר משנה היא פרש"י משנה הוא בחולין ואינו נראה שהי' כבר משנה מסודרת קודם ר"ט דא"כ וודאי ח"ו שיטעה ר"ט בדבר משנה. רק כיון שנתברר אח"כ ע"י עדות דתודוס הרופא שכשרה הוי דינו כטעות בדבר משנה כנ"ל:

בתוס' ד"ה לימא תימא כו'. ונראה ליישב דהכא בבכור דקנסו חכמים הואיל ושחטו שלא ע"פ מומחה א"כ עיקר הקנס יש לקנוס זה שנשחט על פיו להכי הכא כ"ע מודין דישלם מביתו. וא"כ א"ש דלא דייק הגמ' מהכא דר"מ ס"ל דינא דגרמי. דשאני הכא דכל הקנס הוא על זה שנשחט על ידו כמ"ש (וכן תי' הרמב"ן והרא"ש]. מיהו אכתי קשה לר"י דאוסר דוקא בדוקין שבעין והוא איסור מן הספק ולמה ישלם מביתו לר"י דלית לי' דינא דגרמי. אכן נלע"ד דבלא"ה נדחקו התוס' לעיל דהגמ' מזכיר גזירה ומזכיר קנסא. וגם דפסקו כר"מ בגזירותיו והכא קנסא הוא. ע"כ נלע"ד לומר דר"י נמי דמתיר במומין שבגופו דוקא במראה את מומו. אבל בעיקר הקנס גם ר"י מודה דבשחטו אפי' הי' בו מום רק שאינו מראה המום קנסוהו רבנן. למי שנשחט ע"פ כיון דהוא הי' הגורם]. רק היכי דמראה אחר השחיטה המום ס"ל לר"י דלא קנסוהו. ודוקא בדוקין שבעין דהוי כאינו מראה מומו קנסוהו ור"מ גוזר במומין הנראין אטו דוקין שבעין. נמצא דגם לר"י קנסא הוא וקנסו לזה שנשחט על פיו כמ"ש. ור"מ מוסיף רק הגזירה והלכה כר"מ בגזירותיו:

תוכן העניינים

שפת אמת על בכורות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה