שפת אמת על בכורות· רבי יהודה אריה ליב אלתר
פרק ראשון · דף י:
בגמ' רישא בהנאת דמיו סיפא בהנאת גופו הרמב"ן לא הביא הדין דהנאת דמיו וי"ל הטעם דס"ל כר' יוחנן דמסיק דעדיין היא מחלוקת ולדידי' י"ל דחד מחיים וחד בלאחר עריפה וא"כ אין הוכחה לאסור הנאת דמיו. אבל הרמב"ם (פי"ב מה' בכורים) וכן הרא"ש הביאו דהנאת דמיו אסור. דס"ל ככל הני אמוראי דמסקי דלאחר עריפה אפי' ר"ש מודה וא"כ לר"י אסור אפילו הנאת דמיו:
והנה האחרונים תמהו על הרמב"ם מסוגיא דקידושין דאמרו הא דבפ"ח אינה מקודשת כמאן דלא כר"ש ומשני לאחר עריפה וד"ה. א"כ בס"ד דגמ' ס"ל דאתיא כר"י וקודם עריפה. ומ"מ איתא במשנה אם מכרן וקידש בדמיהם מקודשת הרי דדמיו מותרין. ע"ש בתוס' רע"א ז"ל בקידושין. ונראה ליישב דבס"ד דגמ' שם מסתמא ס"ל כרי"ו דגם לאחר עריפה מחלוקת ולהכי מוכרח לומר דלא כר"ש. וא"כ לפי שיטת רי"ו לר"י ג"כ אין דמיו נאסרין כמ"ש לעיל דפליגי חדא מחיים וחדא לאחר עריפה. אבל למסקנא דשם דלאחר עריפה וד"ה שפיר פוסק הרמב"ם דדמיו אסורין כנ"ל. ומתני' דקידושין לאחר עריפה ואז לכו"ע דמיו מותרין כמ"ש בשו"ת רעק"א (סי' ק"ס) ע"ש]:
וחתני מ' יעקב מאיר נ"י תירץ דהא הראב"ד תמה על הרמב"ם למה יהי' דמיו אסורין הא א"ה אין תופס את דמיו ויש לתרץ למאי דמסיק הגמ' לקמן (י"א.) דפ"ח ממון בעלים א"כ שפיר תופס את דמיו. דבשלמא כל א"ה אינו שלו ולהכי לא חל המקח וכמ"ש הראשונים שם בקידושין בשם הירושלמי דמכרן וקידש בדמיהן מקודשת שאין תופסין דמיהם ע"ש בריטב"א. אבל פ"ח דממונו הוא שפיר תופס דמיו. וא"כ למאי דאמרינן בסמוך דהא דקדשה בפ"ח אינה מקודשת מיירי באינו שוה רק שקל וכריב"י דאין פודין רק בשקל. ולהכי שפיר אינו שוה כלל וכה"ג שפיר לא חשוב ממונו ואינו תופס את דמיו. ולהכי אמרו מכרן וקידש בדמיהן מקודשת. אבל לדידן דפודה בכל שהו שפיר חשוב ממונו ותופס את דמיו. והוא נכון. רק לע"ד נראה דהמקשן שם לימא דלא כר"ש ס"ל כרי"ו דעדיין היא מחלוקת. וכתבתי בזה באריכות בקידושין שם: