אור ברסלב
שפת אמת על בכורות פרק ראשון › דף ג:

שפת אמת על בכורות· רבי יהודה אריה ליב אלתר

פרק ראשון · דף ג:

דף ב:

בגמ' בשלמא מום קל קמ"ל כדר"ה ולאפוקי כו'. ולכאורה זה עצמו ג"כ רבותא דצריך דוקא דבר שנעשה בו מום. ובדר"ה י"ל אזנו דנקט לאו דוקא. וגם הרמב"ן הביא בהלכותיו דהוכיחו הפוס' מהא דר"י דדוקא מידי דעושה בו מום. משמע ג"כ דמלשון ר"ה אין ראי' ע"ז. י"ל דלשון אפי' מום קל משמע דהתירא קמ"ל וצ"ל לאפוקי מדר"ח ורבא:

בתוס' ד"ה דקא מפקע כו' פר"ת כו'. קשה להבין החילוק ולכאורה הי' נ"ל כוונת ר"ת דמקנה חלק בהאם קודם שנתעברה. אבל בעובר נהי דקודם שנולד רשאי להטיל מום אבל למכור להפקיע נתינה דבכור אסור. אך בסוף הדיבור משמע דר"ת מיירי במקנה חלק אם אחר שנתעברה. [וטעם החילוק מבואר באו"ז (סי' ת"פ) דבמקנה חלק באם רחוק מן העובר לא מחזי כמפקיע בכור עצמו ע"ש]:

תוכן העניינים

שפת אמת על בכורות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה