אור ברסלב
שפה לנאמנים נחי פ“א יו”ד

שפה לנאמנים· רבי יהודה ליב אדל

נחי פ“א יו”ד

נחי פ“א אל”ף

זְמַן גּוּף קַל (זכר) קַל (נקבה) נִפְעַל (זכר) נִפְעַל (נקבה) הִפְעִיל (זכר) הִפְעִיל (נקבה) הָפְעַל (זכר) הָפְעַל (נקבה עבר יחיד נסתר יָדַע יָדְעָה נוֹדַע נוֹדְעָה הוֹדִיעַ (ו) הוֹדִיעָה הוּדַע הוּדְעָה רבים נסתרים יָדְעוּ יָדְעוּ נוֹדְעוּ נוֹדְעוּ הוֹדִיעוּ הוֹדִיעוּ הוּדְעוּ הוּדְעוּ נוכח ליחיד יָדַעְתָּ יָדַעַתְּ (א) נוֹדַעְתָּ נוֹדַעַתְּ הוֹדַעְתָּ הוֹדַעַתְּ הוּדַעְתָּ הוּדַעַתְּ נוכח לרבים יְדַעְתֶּם יְדַעְתֶּן נוֹדַעְתֶּם נוֹדַעְתֶּן הוֹדַעְתֶּם הוֹדַעְתֶּן הוּדַעְתֶּם הוּדַעְתֶּן יחיד מדבר יָדַעְתִּי יָדַעְתִּי נוֹדַעְתִּי נוֹדַעְתִּי הוֹדַעְתִּי הוֹדַעְתִּי הוּדַעְתִּי הוּדַעְתִּי רבים מדברים יָדַעְנוּ יָדַעְנוּ נוֹדַעְנוּ נוֹדַעְנוּ הוֹדַעְנוּ הוֹדַעְנוּ הוּדַעְנוּ הוּדַעְנוּ בינוני פֹּעֵל נסתר יֹדֵעַ (ב) יֹדַעַת נוֹדָע נוֹדָעָה מוֹדִיעַ מוֹדִיעָה הוּדָע הוּדָעָה נסתרים יֹדְעִים יֹדְעוֹת נוֹדָעִים נוֹדָעוֹת מוֹדִיעִים מוֹדִיעוֹת הוּדָעִים הוָּדעוֹת פעול נסתר יָדוּעַ יְדוּעָה אין בו פעול אין בו פעול מוּדָע מוּדָעָה אין בו פעול אין בו פעול נסתרים יְדוּעִים יְדוּעוֹת אין בו פעול אין בו פעול אין בו פעול מוּדָעִים מוּדָעוֹת אין בו פעול מקור בכל "ם יָדוֹעַ או דַּעַת (ג) יָדוֹעַ או דַּעַת (ג) הִוָּדַע הִוָּדַע הוֹדִיעַ הוֹדִיעַ הוּדַע הוּדַע ציווי ליחיד דַּע (ד) דְּעִי הִוָּדַע הִוָּדְעִי הוֹדַע הוֹדִיעִי אין בו ציווי אין בו ציווי לרבים דְּעוּ דַּעְנָה הִוָּדְעוּ הִוָּדַעְנָה הוֹדִיעוּ הוֹדַעְנָה אין בו ציווי אין בו ציווי עתיד יחיד מדבר אֵדַע (ה) אֵדַע (ה) אֶוָּדַע אֶוָּדַע אוֹדִיעַ אוֹדִיעַ אוּדַע אוּדַע רבים מדברים נֵדַע נֵדַע נִוָּדַע נִוָּדַע נוֹדִיעַ נוֹדִיעַ נוּדַע נוּדַע נוכח ליחיד תֵּדַע תֵּדְעִי תּוָּדַע תִּוָּדְעִי תּוֹדִיעַ תּוֹדִיעִי תּוּדַע תּוּדְעִי נוכח לרבים תֵּדְעוּ תֵּדַעְנָה תִּוָּדְעוּ תִּוָּדַעְנָה תּוֹדִיעוּ תּוֹדַעְנָה תּוּדְעוּ תּוּדַעְנָה נסתר יֵדַע תֵּדַע יִוָּדַע תִּוָּדַע יוֹדִיעַ תּוֹדִיעַ יוּדַע תוּדע נסתרים יֵדְעוּ תֵּדַעְנָה יִוָּדְעוּ תִּוָּדַעְנָה יוֹדִיעוּ תּוֹדַעְנָה יוּדְעוּ תּוּדַעְנָה

א ע“פ ולמ”ד בפת“ח להרחבה. ועיי' מ”ש לעיל בקל משלמים לנקבה מהעבר. (ב) פת“ח זה הוא ג”כ להרחבה. וכן הַפָּעוּל יָדוּעַ, הלמ“ד בפת”ח להרחבה. (ג) ואם הלמ“ד אינה גרונית, נאמר שֶׁבֶת רֶדֶת. ועל הרוב, אם המקור מזאת הגזרה בא לפני פעלים אחרים, הוא ע”ד השלמים, יָצֹא יָצָא (בראשית כז, ל), יָרֹד ירדנו (שם מג, כ) ובבאו לבדו נאמר שֶׁבֶת אחים (תהלים קלג, א). מ”א, לְדֵעָה מה יעשה לו (שמות ב, ד) וע“ש בהראב”ע. (ד) ולגזרת פעֵל, לֶךְ-רֵד (שמות לב, ז), שֵׁב לימיני (תהלים קי, א). ונמצא ג“כ ע”ד השלמים, יְרָא את ה' בני ומלך (משלי כד,כא), יְראוּ את ד' קדושיו (*תהלים לד, י). והיה כן, להבדיל בין ענין היראה לענין הראיה, כי בשניהם נאמר לרבים רְאוּ, ולזה הניחו היו“ד על מקומה, והשוו בו כל חלקי הצווי: (ה) ונמצא ג”כ אותיות אית“ן בחיר”ק, ממי אִירָא (*תהלים כז, א) מה שדים כי אִינָק (*איוב ג, יב). ושורש יָכוֹל, באים אותיות אית“ן במלאפו”ם, אוּכַל נוּכַל. וז“ל הרד”ק [מכלול, ליק, צג, א] בזה, ולא הונעו בחול“ם שלא יתערב עם אוֹכַל לשון אכילה, וגם לא הונעו בציר”י כשאר נחי יו"ד, כדי שלא יתערב עם וַתַּכֶל כל עבודת (*שמות לט, לב) וחביריו, לשון כליה ע“כ. ובא בו המקור בחסרון יו”ד, וגם זולת תי“ו האמנתי”ו, כֹל תוכל (*איוב מב, ב), ואולי הוראתו כמו כֹּל העובר (*שמות ל, יג). [א“ה, שתי הדעות הובאו בראב”ע על הפסוק.] (ו) וי“ו הנמשכת מהחול”ם בבנין זה ובבנין נפעל מזאת הגזרה, היא במקום יו“ד השורש. והטעם כתב ר' אליהו בחור, שהוא מפני ששאר חלק הבנין הוי”ו נעה ומורגשת, ע“כ נבחרה הוי”ו, כי הדגש מורגש וניכר יותר בהברת וא“ו מביו”ד. ובהפעיל היתה ההתחלפות לפי שאם תנקד אות האית“ן בחיר”ק או בציר"י, יתחלף זה הבנין עם הקל וג' בניני הדגש.

תוכן העניינים

שפה לנאמנים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה