אור ברסלב
שפה לנאמנים נחי פ“א אל”ף

שפה לנאמנים· רבי יהודה ליב אדל

נחי פ“א אל”ף

חסרי פ“א נו”ן

זְמַן גּוּף קַל (זכר) קַל (נקבה) נִפְעַל (זכר) נִפְעַל (נקבה) הִפְעִיל (זכר) הִפְעִיל (נקבה) הָפְעַל (זכר) הָפְעַל (נקבה עבר יחיד נסתר אָכַל (א) אָכְלָה נֶאֱכַל נֶאֶכְלָה הֶאֱכִיל הֶאֱכִילָה הָאֳכַל הָאָכְלָה רבים נסתרים אָכְלוּ אָכְלוּ נֶאֶכְלוּ נֶאֶכְלוּ הֶאֱכִילוּ הֶאֱכִילוּ הָאָכְלוּ הָאָכְלוּ נוכח ליחיד אָכַלְתָּ אָכַלְתָּ אָכַלְתְּ אָכַלְתְּ נֶאֱכַלְתָּ נֶאֱכַלְתְּ הָאֳכַלְתָּ הָאֳכַלְתְּ נוכח לרבים אֲכַלְתֶּם אֲכַלְתֶּן נֶאֱכַלְתֶּם נֶאֱכַלְתֶּן הֶאֱכַלְתֶּם הֶאֱכַלְתֶּן הָאֳכַלְתֶּם הָאֳכַלְתֶּן יחיד מדבר אָכַלְתִּי אָכַלְתִּי נֶאֱכַלְתִּי נֶאֱכַלְתִּי הֶאֱכַלְתִּי הֶאֱכַלְתִּי הָאֳכַלְתִּי הָאֳכַלְתִּי רבים מדברים אָכַלְנוּ אָכַלְנוּ נֶאֱכַלְנוּ נֶאֱכַלְנוּ הֶאֱכַלְנוּ הֶאֱכַלְנוּ הָאֳכַלְנוּ הָאֳכַלְנוּ בינוני פֹּעֵל נסתר אֹכֵל אֹכְלָה נֶאֱכָל נֶאֱכָלָה מַאֲכִיל מַאֲכִילָה הָאֳכָל הָאֳכָלָה נסתרים אֹכְלִים אֹכְלוֹת נֶאֱכָלִים נֶאֱכָלוֹת מָאֲכִילִים מָאֳכִילוֹת הָאֳכָלִים הָאֳכָלוֹת פעול נסתר אָכוּל אֲכוּלָה אין בו פעול אין בו פעול מָאֳכָל מָאֳכָלָה אין בו פעול אין בו פעול נסתרים אֲכוּלִים אֲכוּלוֹת אין בו פעול אין בו פעול מָאֳכָלִים מָאֳכָלוֹת אין בו פעול אין בו פעול מקור בכל"ם אָכוֹל אָכוֹל הֵאָכֵל הֵאָכֵל הַאֲכִיל הַאֲכִיל הָאֳכֵל הָאֳכֵל ציווי ליחיד אֱכֹל אִכְלִי הֵאָכֵל הֵאָכְלִי הַאֲכֵל הַאֲכִילִי אין בו ציווי אין בו ציווי לרבים אִכְלוּ אֱכֹלְנָה הֵאָכְלוּ הֵאָכַלְנָה הַאֲכִילוּ הַאֲכֵלְנָה אין בו ציווי אין בו ציווי עתיד יחיד מדבר אֹכַל (ב) אֹכַל (ב) אֵאָכֵל אֵאָכֵל אַאֲכִיל אַאֲכִיל אָאֳכַל אָאֳכַל רבים מדברים1 נֹאכַל נֹאכַל נֵאָכֵל נֵאָכֵל נַאֲכִיל נַאֲכִיל נָאֳכַל נָאֳכַל נוכח ליחיד תֹּאכַל תֹּאכְלִי תֵּאָכֵל אָכְלִי תַּאֲכִיל תַּאֲכִילִי תָּאֳכַל תָּאָכְלִי נוכח לרבים תֹּאכְלוּ תֹּאכַלְנָה תֵּאָכְלוּ תֵּאָכַלְנָה תַּאֲכִילוּ תַּאֲכֵלְנָה תָּאָכְלוּ תָּאֳכַלְנָה נסתר יֹאכַל תֹּאכַל יֵאָכֵל תֵּאָכֵל יַאֲכִיל תַּאֲכִיל יָאֳכַל תָּאֳכַל נסתרים יֹאכְלוּ תֹּאכַלְנָה יֵאָכְלוּ תֵּאָכַלְנָה יַאֲכִילוּ תַּאֲכֵלְנָה יָאָכְלוּ תָּאֳכַלְנָה

א גזרה זו נקראת נחי פ“א אל”ף כלומר הפ“פ שלה הוא אל”ף, והיא נחה בחלק העתיד, אחר אותיות אית“ן. ואותיות אית”ן נקדו בחול“ם, אֹכַל תֹּאכַל וכו', והוי”ו הנמשכת מן החול“ם היא תמורת אל”ף השרשיית. ומה שלא נקדו אות האית“ן בקמ”ץ, ואז היתה האל“ף נמשכת ממנו בלי תמורה וחלוף, היה כדי להבדיל בין העתיד מדבר בעדו, ובין העבר ליחיד נסתר, כי בשניהם הי' נאמר אָכַל. (ב) אֹכַל. כבר כתבנו שהוי”ו הנמשכת מהחולם היא מקום אל“ף שרשיית, והפילו האל”ף אף מהמכתב. ולא עשו כן בשאר חלקי העתיד, שהאל“ף כתובה, תֹּאכַל, כתב ר”א בחור שהי' זה שלא יהיו שני אלפי“ן יחד, לומר אֹאמַר, ע”כ. והרבה מצאנו מבעלי פ“א אל”ף הבאים ע“ד השלמים גם בעתיד, רק שאות אית”ן הוא בסגו“ל להרחבה, וַתֶּאֱהַב מיכל (ש"א יח, כ), פן תֶּאֱלַף ארחותיו (משלי כב, כה), ואצל כל פנה תֶּאֱרֹב (שם ז, יב). פִּעֵל פֻּעַל הִתְפַּעֵל הלוך ילכו ע”ד השלמים. והסנה איננו אֻכָּל (שמות ג, ב) נאמר ממנו אֲאֻכַּל, והטעם מבואר, כי אחר שאלה הם בניני הדגש, והיינו שהע“פ ראויה להדגש לסימן כבדות הבנין, א”כ איך תהי' האל“ף נחה אחר אותיות אית”ן, כי הנח והדגש הפכיים המה, יהיו צרות זו לזו, ע“כ נקוד האל”ף בתנועה ע"ד השלמים.

תוכן העניינים

שפה לנאמנים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה