אור ברסלב
שפה לנאמנים חסרי פ“א נו”ן

שפה לנאמנים· רבי יהודה ליב אדל

חסרי פ“א נו”ן

שלמים

זְמַן גוּף קַל (זכר) קַל (נקבה) נִפְעַל (זכר) נִפְעַל (נקבה) הָפְעַל (זכר) הָפְעַל (נקבה) עבר יחיד נסתר נָגַשׁ (א) נָגְשָׁה נִגַּשׁ (ה) נִגְּשָׁה הֻגַּשׁ (ו) הֻגְּשָׁה רבים נסתרים נָגְשׁוּ נָגְשׁוּ נִגְּשׁוּ נִגְּשׁוּ הֻגְּשׁוּ הֻגְּשׁוּ נוכח ליחיד נָגַשְׁתָּ נָגשְׁתְּ נִגַּשְׁתָּ נִגַּשְׁתְּ הֻגַּשְׁתָּ הֻגַּשְׁתְּ נוכח לרבים נְגַשְׁתֶּם נְגַשְׁתֶּן נִגַּשְׁתֶּם נִגַּשׁתֶּן הֻגַּשְׁתֶּם הֻגַּשׁתֶּן מדבר בעדו נָגַשְׁתִּי נָגַשְׁתִּי נִגַּשְׁתִּי נִגַּשְׁתִּי הֻגַּשְׁתִּי הֻגַּשְׁתִּי רבים מדברים הֻגְּשׁוּ הֻגְּשׁוּ נִגַּשְׁנוּ נִגַּשְׁנוּ הֻגַּשְׁנוּ הֻגַּשְׁנוּ בינוני פֹעֵל נסתר נֹגֵשׁ נֹגְשָׁה נִגָּשׁ נִגָּשָׁה הֻגָּשׁ הֻגָּשָׁה נסתרים נֹגְשִׁים נֹגְשׁוֹת נִגָּשִׁים נִגָּשׁוֹת הֻגָּשִׁים הֻגָּשׁוֹת פעוּל נסתר נָגוּשׁ נְגוּשָׁה אין בו פעול אין בו פעול אין בו פעול אין בו פעול נסתרים נְגוּשִׁים נְגוּשׁוֹת אין בו פעול אין בו פעול אין בו פעול אין בו פעול מקור בכל"ם נָגוֹשׁ (ב) נָגוֹשׁ (ב) הִנָּגֵשׁ (ה) הִנָּגֵשׁ (ה) הֻגַּשׁ הֻגַּשׁ ציווי ליחיד גַּשׁ (ג) גְּשִׁי הִנָּגֵשׁ הִנָּגְשִׁי אין בו ציווי אין בו ציווי לרבים גְּשׁוּ גַּשְׁנָה הִנָּגְשׁוּ הִנָּגַשְׁנָה אין בו ציווי אין בו ציווי עתיד יחיד מדבר אֶגַּשׁ (ד) אֶגַּשׁ (ד) אֶנָּגֵשׁ אֶנָּגֵשׁ אֻגַּשׁ אֻגַּשׁ רבים מדברים נִגַּשׁ נִגַּשׁ נִנָּגֵשׁ נִנָּגֵשׁ נֻגַּשׁ נֻגַּשׁ נוכח ליחיד תִּגַּשׁ תִּגְּשִׁי תִּנָּגֵשׁ תִּנָּגְשִׁי תֻּגַּשׁ תֻּגְּשִׁי נוכח לרבים תִּגְּשׁוּ תִּגַּשְׁנָה תִּנָּגְשׁו תִּנָּגַשְׁנָה תֻּגְּשׁוּ תֻּגַּשְׁנָה נסתר יִגַּשׁ תִּגַּשׁ יִנָּגֵשׁ תִּנָּגֵשׁ יֻגַּשׁ תֻּגַּשׁ נסתרים יִגְּשׁוּ תִּגַּשְׁנָה יִנָּגְשׁוּ תִּנָּגַשְׁנָה יֻגְּשׁוּ תֻּגַּשְׁנָה

א גזרה זו נקראת חסרי פ“א נו”ן, כלומר שפ“פ שלה נו”ן והיא נופלת וחסרה אם נוסף לפניה איזה אות המשמשת, והדגש שבע“פ משלימה, כמו בבנין זה בכל חלק העתיד אֶגַּשׁ, נִגַּשׁ: (ב) מ”א גֶּשֶׁת. ואותיות בכל“ם משמשות בזה עם שני משקלי המקור, בִּנְקוֹר לכם (ש"א יא, ב) כִּנפוֹל (ש"ב ג, לד) בְּגֶשֶׁת (במדבר ח, יט ) מִגֶּשֶׁת אליו (שמות לד, ל): (ג) משקל אחר, תֵּן להם (הושע ט, יד), ולגזרת פְּעֹל גּשִׁי הלום (רות ב, יד), והנו”ן חסרה בזה אף שאין אות משמשת בראש התיבה, והיינו להשוות הציווי עם העתיד. ונמצא ג“כ ע”ד השלמים כמו ולגבעות נִפְלוּ עלינו (הושע י, יט). (ד) ואם ע“פ מאותיות אחהע”ר, בא זה השורש ע“ד השלמים, כן יִנְהַג מלך אשור (ישעיה כ, ד), לא תִנְאָף (שמות כ, יג). וכן בבנין הפעיל, יַנְחִיל (דברים ג, כח). ובהפעל, כן הָנְחַלְתִּי לי (איוב ז, ג). והיה זה, לפי שאם יהיה אית”ן בציר“י להשלים חסרון נו”ן, אז יתחלף זה השורש עם נחי פ“א יו”ד, אֵדַע יֵדַע. וכן בהפעיל, אם יהיה בקמ“ץ יתחלף עם נחי עי”ן, לבי יָחִיל בקרבי (תהלים נה, ה) ובהפעל, אם יהיה בחול“ם שהוא אב לקמ”ץ חטוף, יתחלף עם וְהוֹחַלְתִּי כי לא ידברו (איוב לב, טז) שהוא מנחי פ“א יו”ד. ע“כ נבנה זאת הגזרה ע”ד השלמים אם א“א לדגש לבוא: (ה) המקור והציווי והעתיד באים בזה ע”ד השלמים, והטעם לפי שבמקומות הללו צריך להיות שני נוני“ן, אחת לסימן הבנין, ואחת שרשיית, וא”א להפיל שניהם מן התיבה ולהשלימם ע“י הדגש, לפי שאין דגש אחד משלים שתי אותיות חסרות. ע”כ הונחה נו“ן השורש על מקומה, ונו”ן הבנין לבד נופלת, ודגש משלימה. (ו) בא בזה השור“ק במקום הק”ח [א“ה קמ”ץ חטוף] שבהָפְעַל. והיינו, כי השור“ק מוכן ומוכשר לגבי דגש, יותר מק”ח, והק“ח מוכשר יותר לגבי שו”א נח מהשור“ק. לזה בא בשלמים הק”ח, ובחסרים השור“ק. ודע כי שלשה בניני הדגש, פִּעֵל פִּעַל הִתְפַּעֵל, לא סדרתי אותם פה על הלוח, לפי שהלוך ילכו ע”ד השלמים, וא"כ מה לי לכפול הדברים.

תוכן העניינים

שפה לנאמנים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה