שפה לנאמנים· רבי יהודה ליב אדל
נחי עי"ן
זְמַן גּוּף קַל (זכר) קַל (נקבה) נִפְעַל (זכר) נִפְעַל (נקבה) ** פִּעֵל** (זכר) ** פִּעֵל** (נקבה) עבר יחיד נסתר שָׁב שָׁבָה (ב) נָשֹׁב נְשֹׁבָה (ה) שׁוֹבֵב (ז) שׁוֹבְבָה רבים נסתרים שָׁבוּ שָׁבוּ נָשֹׁבוּ נָשֹׁבוּ שׁוֹבְבוּ שׁוֹבְבוּ נוכח ליחיד שַׁבְתָּ שַׁבְתְּ נְשׁוּבֹתָ נְשׁוּבֹתְ שׁוֹבַבְתָּ שׁוֹבַבְתְּ נוכח לרבים שַׁבְתֶּם שַׁבְתֶּן נְשׁוּבֹתֶם נְשׁוּבֹתֶן שׁוֹבַבְתֶּם שׁוֹבַבְתֶּן יחיד מדבר שַׁבְתִּי שַׁבְתִּי נְשׁוּבֹתִי נְשׁוּבֹתִי שׁוֹבַבְתִּי שׁוֹבַבְתִּי רבים מדברים שַׁבְנוּ שַׁבְנוּ נְשׁוּבֹנוּ נְשׁוּבֹנוּ שׁוֹבַבְנוּ שׁוֹבַבְנוּ בינוני פֹּעֵל נסתר שָׁב שָׁבָה (ב) נָשֹׁב נְשֹׁבָה (ה) מְשׁוֹבָב מְשׁוֹבָבָה נסתרים שָׁבִים שָׁבוֹת נְשֹׁבִים נְשֹׁבוֹת מְשׁוֹבְבִים מְשׁוֹבְבוֹת פָּעוּל נסתר שׁוּב שׁוּבָה אין בו פעול אין בו פעול מְשׁוֹבָב מְשׁוֹבָבָה נסתרים שׁוּבִים שׁוּבוֹת אין בו פעול אין בו פעול מְשׁוֹבָבִים מְשׁוֹבָבוֹת מָקוֹר בכל"ם שׁוֹב (ג) שׁוֹב (ג) הִשֹּׁב הִשֹּׁב שׁוֹבֵב שׁוֹבֵב ציווי ליחיד שׁוּב שׁוּבִי הִשּׁב הִשֹׁבִי שׁוֹבֵב שׁוֹבְבִי לרבים שׁוּבוּ שֹׁבְנָה הִשֹׁבוּ הִשֹּׁבְנָה שׁוֹבְבוּ שׁוֹבֵבְנָה עתיד יחיד מדבר אָשׁוּב (ד) אָשׁוּב (ד) אֶשֹּׁב אֶשֹּׁב אֲשׁוֹבֵב אֲשׁוֹבֵב רבים מדברים נָשׁוּב נָשׁוּב נִשֹּׁב נִשֹּׁב נְשׁוֹבֵב נְשׁוֹבֵב נוכח ליחיד תָּשׁוּב תָּשׁוּבִי תִּשֹּׁב תִּשֹּׁבִי תְּשׁוֹבֵב תְּשׁוֹבְבִי נוכח לרבים תָּשׁוּבוּ תָּשֹׁבְנָה תִּשֹּׁבוּ תִּשֹּׁבְנָה תְּשׁוֹבְבוּ תּשׁוֹבֵבְנָה נסתר יָשׁוּב תָּשׁוּב יִשֹּׁב תִּשּׁב יְשׁוֹבֵב תְּשׁוֹבֵב נסתרים יָשׁוּבוּ תָּשֹׁבְנָה יִשֹּׁבוּ (ו) תִּשֹּׁבְנָה יְשׁוֹבְבוּ תְּשׁוֹבֵבְנָה
א גזרה זו נקראת נחי עי“ן, וע”ל דבור רביעי אות ה‘. ומשקל אחר נמצא לגזרה זו לגזרת פָּעֹל, הבקר אוֹר (בראשית מד, ג) מה טֹבוּ (במדבר כד, ה), בֹּשְׁתְּ מאשור (ירמיה ב, לו). ולגזרת פָּעֵל נאמר מֵת מֵתָה, כֵּנִים אתם (בראשית מב, יט). (ב) קָמָה מלרע הנגינה להבדיל בין עבר לבינוני וכן בכפולים. (ג) משקל אחר עד שׁוּב אף אחיך ( בראשית כז, מה), אחרי שׁוּבִי נחמתי (ירמיה לא, יח). ועיין עוד לקמן במקור מבנין הפעיל מגזרה זו, מש“ש. (ד) הפ”א שרוק”ה ולא חלומ“ה, כי אין שור”ק בלא וי“ו, והוי”ו היא שרשיית בזה. לא כן בכפולים, שהוי“ו אינה לצורך, לכך הפ”א בחול“ם. ומעטים נמצאים אף בגזרה זו בחול”ם, יָשֹׁב אפך ותנחמני (ישעיה יב, א). (ה) בינוני לנסתרת הנגינה מלרע, והנו“ן שואי”ת, לפי שנעתקה הנגינה למטה. (ו) מלת וַיִּלֹּנוּ (שמות טו, כד, ועוד מקומות), כ’ הרד“ק בשורש לו”ן שהוא מבנין זה ומזאת הגזרה. והב“ש [בנין שלמה (לר' זלמן הענא), בית הבנינים, חדר י, חלון ו] השיג עליו באמרו כי לא תפול מלת על על בנין נפעל, ע”ש, ושכח וַיִּקָּהֲלוּ על משה ועל גו' (במדבר טז, ג) ודכותיה, גם לא ראה דברי רש“י פ' בשלח (שמות טו, כד) וז”ל, וכן כל דרך לשון תלונה להסב הדיבור אל האדם, מתלונן כו‘, ולא אמר לונן כו’, ע"ש.