אור ברסלב
שפה לנאמנים נחי עי"ן

שפה לנאמנים· רבי יהודה ליב אדל

נחי עי"ן

נחי עי"ן

פֻּעַל זכר פֻּעַל נקבה הִפְעִיל זכר הִפְעִיל נקבה הָפְעַל זכר הָפְעַל נקבה הִתְפָּעֵל זכר הִתְפָּעֵלנקבה שׁוֹבֵב (ח) שׁוֹבְבָה הֵשִׁיב הֵשִׁיבָה הוּשַׁב הוּשְׁבָה הִתְקוֹמֵם (יב) הִתְקוֹמְמָה שׁוֹבְבוּ שׁוֹבְבוּ הֵשִׁיבוּ הֵשִׁיבוּ הוּשְׁבוּ הוּשְׁבוּ הִתְקוֹמְמוּ הִתְקוֹמְמוּ שׁוֹבַבְתָּ שׁוֹבַבְתְּ הֲשִׁיבוֹתָ (ט) הֲשִׁיבוֹת הוּשַׁבְתָּ הוּשַׁבְתְּ הִתְקוֹמַמְתָּ הִתְקוֹמַמְתְּ שׁוֹבַבְתֶּם שׁוֹבַבְתֶּן הֲשִׁיבוֹתֶם הֲשִׁיבוֹתֶן הוּשַׁבְתֶּם הוּשַׁבְתֶּן הִתְקוֹמַמְתֶּם הִתְקוֹמַמְתֶן שׁוֹבַבְתִּי שׁוֹבַבְתִּי הֲשִׁיבוֹתִי הֲשִׁיבוֹתִי הוּשַׁבְתִּי הוּשַׁבְתִּי הִתְקוֹמַמְתִּי הִתְקוֹמַמְתִּי שׁוֹבַבְנוּ שׁוֹבַבְנוּ הֲשִׁיבוֹנוּ הֲשִׁיבוֹנוּ הוּשַׁבְנוּ הוּשַׁבְנוּ הְתְקוֹמַמְנוּ הְתְקוֹמַמְנוּ שׁוֹבָב שׁוֹבָבָה מֵשִׁיב מְשִׁיבָה הוּשָׁב הוּשָׁבָה מִתְקוֹמֵם מִתְקוֹמֶמֶת שׁוֹבָבִים שׁוֹבָבוֹת מְשִׁיבִים מְשִׁיבוֹת הוּשָׁבִים הוּשָׁבוֹת מִתְקוֹמְמִים מִתְקוֹמְמוֹת אין בו פעול אין בו פעול מוּשָׁב מוּשָׁבָה אין בו פעול אין בו פעול אין בו פעול אין בו פעול אין בו פעול אין בו פעול מוּשָׁבִים מוּשָׁבוֹת אין בו פעול אין בו פעול אין בו פעול אין בו פעול שׁוֹבָב שׁוֹבָב הָשִׁיב (י) הָשִׁיב (י) הוּשַׁב הוּשַׁב הִתְקוֹמֵם הִתְקוֹמֵם אין בו ציווי אין בו ציווי הָשֵׁב הָשִׁיבִי אין בו ציווי אין בו ציווי הִתְקוֹמֵם הִתְקוֹמְמִי אין בו ציווי אין בו ציווי הָשִׁיבוּ הָשֵׁבְנָה אין בו ציווי הִתְקוֹמְמוּ הִתְקוֹמֵמְנָה אֲשׁוֹבַב אֲשׁוֹבַב אָשִׁיב אָשִׁיב אוּשַׁב אוּשַׁב אֶתְקוֹמֵם אֶתְקוֹמֵם נְשׁוֹבַב נְשׁוֹבַב נָשִׁיב נָשִׁיב נוּשַׁב נוּשַׁב נִתְקוֹמֵם נִתְקוֹמֵם תְּשׁוֹבַב תְּשׁוֹבְבִי תָּשִׁיב תָּשִׁיבִי תּוּשַׁב תּוּשְׁבִי תִּתְקוֹמֵם תִּתְקוֹמְמִי תּשׁוֹבְבוּ תְּשׁוֹבַבְנָה תָּשִׁיבוּ תָּשֵׁבְנָה תּוּשְׁבוּ תּוּשַׁבְנָה תִּתְקוֹמְמוּ תִּתְקוֹמֵמְנָה יְשׁוֹבַב תְּשׁוֹבַב יָשִׁיב (יא) תָּשִׁיב יוּשַׁב תּוּשַׁב יְתְקוֹמֵם תִּתְקוֹמֵם יְשׁוֹבְבוּ תְּשׁוֹבַבְנָה יָשִׁיבוּ תָּשֵׁבְנָה יוּשְׁבוּ תּוּשַׁבְנָה יִתְקוֹמְמוּ תִּתְקוֹמֵמְנָה

ז ז“ל ר”א בחור מ“ב ע”א ס“ב, לפי שהוי”ו נחה א“א להדגישה, כי אין דגש לעולם באות נחה, לכך כפלו ל”פ תמורת הדגש, ואמרו כּוֹנֵן במקום כִּוֵּן ע“כ. ונמצא ג”כ ע“ד השלמים, קִיְּמוּ וקבלו(אסתר ט, כז) קִיֵּם (שם, לא). ואולי היה כן להבדיל בין המשמעות אשר יורה עליו משקל קוֹמֵם והמשמעות אשר יורה עליו משקל קִיֵּם, ודו”ק. (ח) העי“ן פתוח”ה, וזהו עיקר ההבדל בין פִּעֵל לפֻעַל מגזרה זו. ועיין ראב“ע איכה (א, יב), פסוק אשר עוֹלֵל לִי. (ט) ואם הפ”א גרונית הה“א בפת”ח לבד, הַעִידוֹתִי (דברים ד, כו), הַעִירוֹתִי מ“א הֵשַׁבְתָּ, הֵכַנְנוּ. וע”ד זה כל הנמצאים והמדברים. (י) מ“א הָשַׁב אל תערה (יחזקאל כא, לה). ונמצא הצווי מחוסר ה”א, שִׂים (בראשית כד, ב), לִין (שופטים יט ט). כתב הבחור כי לא יבא בחסרון ה“א במקור וצווי, רק בפעלים שלא נמצא בהם ציווי בקל, כי לא נוכל לומר שׁוּמִי כו‘, אבל הפעלים שנמצאו בהם הקל כו’ לא יבא הצווי בחסרון ה”א לעולם בבנין זה, ע“כ. ונראה לי שזה היה כוונת רש”י פ' בא (שמות י, א) שיתי שׂוּמִי כו‘, והיינו לפי שיש לפרש מלת שיתי שהוא צווי לנקבה, כמו שִׁיתִי כליל (ישעיה טז, ג), לכך העתיקו רש“י למלת שׁוּמִי, שהוא ודאי מקור בכינוי, כי אלו היה צווי, היה ראוי שימי, ביו”ד, כנ“ל כוונתו (דלא כרא“ם שנדחק בזה [א”ה ראה תוספות השלם וספר זכרון, ביאורים אחרים בדברי רש"י]). (יא) ונמצא העתיד בציר”י הפ“א, יָגֵל יעקב (תהלים יד, ז) גם בפת”ח תָּלַן עיני (איוב יז, ב). ומלת וַיַּלִּינוּ (במדבר יד, לו) היא זרה. וכתב הרד“ק [בשורש לון] שהדגש הוא תמורת הנח ע”ש, ונ“ל שבא כן להבדילו מן וַיָּלִינוּ מלשון לינת לילה [א”ה כ“כ הרד”ק שם]. (יב) ונמצא ג“כ ע”ד השלמים הִצְטַיַּדְנוּ (יהושע ט, יב). כתב הרד"ק [מכלול, ליק, קלג, ב], מלת למה תִּשּׁוֹמֵם (קהלת ז, טז), כ’ ר“י [רבי יהודה חיוג'] שהוא מבנין זה, ודגש השי”ן לחסרון תי“ו, ונכון הוא, ע”כ:

תוכן העניינים

שפה לנאמנים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה