אור ברסלב
שפה לנאמנים הערות והארות על הלוחות, מדברי המגיה

שפה לנאמנים· רבי יהודה ליב אדל

הערות והארות על הלוחות, מדברי המגיה

שימושי בכל"ם

מקור הפעיל בכל הטבלאות: בחיר“ק עה”פ. אף שנמצא בכתוב גם בציר“ה עה”פ, אך עם צירוף בכל“ם הוא לעולם בחיר”ק – ראה מכלול ליק, סה, א.
נחי פ“א יו”ד, קל, בינוני פועל לנקבה: יֹדַעַת. בכל שאר הלוחות העדיף צורת פֹּקְדָה על פֹּקֶדֶת וצ"ע מדוע קבע כאן צורת יֹדַעַת ולא יֹדְעָה.
נחי עי“ן, הערה (י). בדפוס נמצא ציון ההערה על צווי לנוכח בבנין הִפְעִיל – הָשֵׁב – והעברתיו למקור בבנין הפעיל. עשיתי כן על פי לשון המחבר בהערה (ג) באותו לוח, ועל פי המשך לשונו בהערה (י), שכתוב “ונמצא הצווי וכו’”, משמע דעד הכא לא עסק בציווי. יש להעיר כי לפי זה נמצא שמפרש המחבר את הפסוק הנידון בהערה יו”ד כדעת הרד”ק ושלא כדעת רש"י.
נחי עי“ן, פֻעַל, מקור – שׁוֹבָב. בכל הלוחות קבע למקור בבנין פֻעַל צורת פֻּעוֹל בחול”ם עה“פ צ אף כי נמצא גם בפת”ח עה“פ, ראה מכלול, ליק, סג, א. וצ”ע מדוע לא קבע כאן שׁוֹבוֹב, וגם נראה שקמ“ץ הבי”ת הוא ט“ס וצ”ל פת"ח.
כפולים, הפעיל, צווי. צ"ע מדוע קבעו במשקל פעֹל, מאחר שבעתיד קבע אותו שורש עצמו במשקל פעַל. - אכן שני המשקלים נמצאים הן בעתיד והן בציווי, ראה מכלול, ליק, קכט, ב – קל, א.
בענין בינוני פועל בבנין פֻעַל ובנין הָפְעַל. ז“ל הרד”ק במכלול, ליק סב, א (בענין בנין פֻעַל): “אבל הבינוני… הוא בזמן הזה כדמות התואר… והבינוני בקמ“ץ כמו אם תראה אותי לֻקָּח מאתך (מלכים ב יב ,י)… לנער היוּלָד (שופטים יג, ח)… והסנה איננו אֻכָּל (שמות ג, ב)… שתאמר מהם לרבים אֻכָּלים, לֻקָּחִים, יֻלָּדִים… בינוני תואר לנקבה…לֻקָּחָה… יֻלָּדָה”. ובענין בינוני בבנין הוּפעל, ז“ל הרד”ק שם סו ב (בענין בנין הָפְעַל): “אבל הבינוני… ואעפ“י שלא מצאנוהו (כלומר, אין ממנו דוגמא במקרא), נאמר אותו מדרך הסברא, כמו שמצאנוהו בבנין פֻעַל הבינוני בקמ”ץ, כן נאמר בבינוני מזה הטור בקמ“ץ: הָפְקָד” עכ“ל. ואכן בכמה מקומות במכלול כתב הרד”ק את סדר הבינוני לבנין הופעל, ראה שם סז, א; עד, ב; קה, ב. ויש מהמדקדקים שהשיגו עליו, בפרט ספר לשון לימודים, מובא בלוית חן מד, ב ובערוגת הבושם סא, א. אך ראה מכלול קה, ב, וז“ל: “ומצאתי בספרים מדוייקים (ישעיה ל, לג) גם היא למלך הוּכָן, קמ”ץ, והוא בינוני בענין… ואם כן נאמר כן הבינונים” עכ"ל.
כינויים, כינוי נסתרת לפעל עבר לנקבה נסתרת פְּקָדָתָהּ. בדפוס נמצא פְּקָדַתְהָ. זו צורה שלא מצאנוה, (וכמדומה שלא מצאנו כלל ה“א קמוצ”ה בסוף תיבה אחרי הברה סגורה). וז“ל הרד”ק בענין זה במכלול כט, א: פְּקָדָתָהּ כלו קמו“ץ והה”א במפיק, כן הוא על המשפט אלא שמצאנוהו במשקל פְּקָדַתָה הלמ“ד פתוח”ה והתי“ו דגושה והה”א רפה והוא מלעיל…”
לוח הכינויים. כמה פעמים כתב “כינוי מ”ב במ“ב א”א“, וכן הוא בהרבה ספרי דקדק וצ”ע מיחזקאל כט, ג, “עֲשִׂיתִנִי”, לפי פירוש רש“י ורד”ק.
לוח הכינוים. בכינויי מדבר מדברים, נסתר נסתרת ונסתרים בפעלים בזמן עבר עתיד וצווי לגוף יחיד נוכח נקבה, והן המלים פקדתִּנִי, פקדתִּנוּ, פקדתִּהוּ פקדתִּהָ, פקדתִּים, פקדִנִי פקדִינוּ פקדִיהָ פקדִים תפקדִנִי תפקדִנוּ תפקדִהָ תפקדִ3ים.

הרואה יראה שאין עקביות בכתיבת היו“דין, מדוע פקדִינוּ בחיר”ק מלא ואלו תפקדִנִי בחיר“ק חסר? ועוד כהנה. לא שלחנו יד לתקן, אלא השארנו הדברים כפי שהם בדפוס הראשון. אך נעיר: בהערה (ד) הביא המחבר את דברי האברבנאל, הם חידוש נפלא, שלא העירו עליו המדקדקים. הנה, טעם דברי האברבנאל פשוט, שבפועל עובר לנקבה נסתרת אין החיר”ק מגוף הפועל, שהרי בלי כינוי הוא פקדְתְּ, ולא בא החיר“ק אלא כדי לתקן את המבטא עם הכינוי, מה שאין כן בפעל עובר למדבר בעדו, ששם גוף הפועל כולל חיר”ק מלא, שבלא כינוי הוא פקדְתִּי, לכן נשארת בו היו"ד עם הכינוי.

לפי“ז, יש להעיר: א) מדוע קבע פקדתִים ביו”ד, ולא פקדתִם? ב) לכאורה, הדין בכל חלק הצווי והעתיד שתהיה היו“ד גם בכינוי, ובמלים בלוח שאין בהן יו”ד הוא ט“ס. איברא שבספרי הדקדוק (מכלול כט, א ו-לו, ב, ערוה“ב פרק כ”א ועוד), לא דקדקו בכל זה, וקבעו הכל ביו”ד, ואף במקראת נמצאים כמה מאלה פעמים מלא ופעמים חסר.

10) כינויים, כינוי נסתרים. מקור. צ“ע מדוע הכניס משקל החיר”ק לתוך הלוח, ובכל הכינויים האחרים הסתפק במה שהזכירו בהערה (ז. (

תוכן העניינים

שפה לנאמנים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה