אור ברסלב
שפה אחת על הגדה של פסח מגיד › כנגד ארבעה בנים

שפה אחת על הגדה של פסח· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]

מגיד · כנגד ארבעה בנים

מעשה שהיה בבני ברק

פסקה א

ברוך המקום ברוך הוא. אפשר לפרש הני ברכ"י ארבעתן יסבו בלכתן. כי עלינו לשבח להודות להלל על אשר בדור הפלגה הפריד נשמות הקדושה שיהיו באוצר בפני עצמו כמו שכתבנו בעניותנו כמה פעמים מיסוד מז"ה ז"ל ועל זה אמר ברוך המקום. ואמר ברוך הוא על אשר קרבנו לפני הר סיני ושם הוטהרנו מזוהמת הנחש וכתב הרב המכתם ז"ל דבאותם הימים משה רבינו ע"ה גילה לראשי הדור יחודים וסודות עשר ידות. ברוך שנתן תורה לעמו ישראל כפשוטה ברוך הוא על רזי תורה שגילה לראויים.
ואפשר לפרש במ"ש בזהר הקדוש דתורה שבכתב ותורה שבע"פ הם כנגד קבה"ו. וגם כתבו המפרשים דנתן לנו התורה במתנה לינצל ממלאכי השרת שהיו רוצים התורה מדין בן המצר ובמתנה לית בה דינא דבר מצרא. וגם נתנה במכר שיהיה בה אחריות שלא יערערו עלינו בני אדום וישמעאל שהם מזרע אברהם ויצחק וירצו לזכות בה לכן נאמר שנתנה במכר וקבל אחריות כ"י והדברים ארוכים כמו שנאמר בקונטריס כסא דוד דף ב"ן ע"ב. ושם נתבאר דנתנה במתנה דהנותן בעין יפה הוא נותן וקנינו צדקה וענותנותה כמשז"ל על פסוק לא בשמים היא. והנה אין אנו צריכים למ"ש המפרשי' דמפני מה"ש נתנה במתנה דלית בה דינא דב"מ דהרי אנו בנים ולגבי בן ליכא דינא דב"מ וכמ"ש בכמה מקומות בס"ד. ולפ"ז נתנה במתנה לקנות צדקתה וגם ענותנותה דבעין יפה נותן וז"ש ברוך שנתן תורה לעמו ישראל במתנה כדי שיהיה בעין יפה ונקנה גם צדקתה וענותנותה. ברוך הוא שנתנה בתורת מקח שהוא באחריות כדי שלא יערערו אדום וישמעאל. ולא תסבור שמה שנתן בתורת מתנה היה מפני דינא דב"מ שטוענים המלאכים לא היא שהרי כנגד ד' בנים דברה תורה שאפי' הרשע נקרא בן כדעת ר"מ בקדושין וא"כ לגבי בן ליכא דינא דב"מ. אך הטעם דבעין יפה הוא נותן לזכות גם בצדקתה וענותנותה.
א"נ ברוך המקום שקרב לאבותינו הקדושים ברוך הוא שהי"ל דין ישראל גמור מעת שמל אברהם אע"ה כדעת הרמב"ן ז"ל ברוך שנתן תורה לעמו ישראל בפרסום גדול ברוך הוא שהחזיר התורה לשרי עשו וישמעאל ואביזרייהו כדי שלא יתקנאו בנו על התורה כמ"ש בזהר הקדוש פ' בלק ע"ש באורך.

פסקה ב

חכם מה הוא אומר מה העדות וכו'. אפשר לומר במ"ש הרמב"ן שלא שמרו האבות התורה אלא בארץ כי המצות משפט אלהי הארץ ולכן הותר ליעקב אע"ה שתי אחיות. וז"ש מה העדות וכו' אשר ציוה ה"א אתכם המשועבדים בגלות בארץ העמים הלא המצות משפט אלהי הארץ. והשיבו לחכימיא ברמיזא כהלכות הפסח אין מפטירין וכו' והטעם שאף שהק"פ הלך נשאר טעם והוא רמז שאף שיתבטל הק"פ שיחרב הבית ישאר הטעם כי ישוב ירחמנו ויבנה הבית ונחזור לעשות ק"פ. ומאחר שכן בהבטחתנו לחזור לא"י אנו עושים היום המצוה שלא יהיו עלינו כשנגאל דבר חדש כמשז"ל והביאו רש"י פ' עקב ושמתם את דברי אלה אף אחר שתגלו היו מצויינים במצות הניחו תפילין עשו מזוזות כדי שלא יהיו לכם חדשי' כשתחזרו עכ"ל.
א"נ דהגם שהאבות לא שמרו התורה אלא בארץ כי המצות אלהי הארץ לדעת הרמב"ן. מ"מ אנן בדידן שקבלנו התורה כל דבר שהוא חובת הגוף חייבים לקיים ומ"ש רש"י פ' עקב כבר כתב הרדב"ז בתשובה כ"י דהכונה שלא מאונס ושמדות יפרקו עול לזה הזהירם שלא יפרקו עול שלא יהיו חדשות כשיחזרו והבאתי דבריו בקונטרס פני דוד שם פ' עקב אות ח' ע"ש. ועי"ל דמטעם זה כל מצות שהם חובת הגוף חייבים לקיים שלא יהיו חדשים כשנחזור וזה טעם מה שחייבים לקיימם. ויש לפרש בסגנון זה דהחכם ראה שיעקב נשא שתי אחיות לפי שלא היה בארץ ישראל ולכך שאל מה העדות וכו' אשר ציוה ה' אלהינו אתכם העומדים בגלות בח"ל הלא מזקנים אתבונן שהמצות אינם אלא בארץ והוא עד יעקב אבינו ע"ה בחיר שבאבות שנשא ב' אחיות להיותו בחו"ל. אף אתה אמור לו דייקא כלומר עתה שקבלנו התורה כל מצות שהם חובת הגוף חייבים לקיים וז"ש כהלכות הפסח כמו הפסח כל המצות שאינם תלוים בארץ רק חובת הגוף חייבים לקיים ואעיקרא פסח נצטוינו לעשות בח"ל בארץ מצרים והיה לאות כי כל המצות שהם חובת הגוף חייבים לקיים אף בח"ל, והטעם כדי שלא יהיו חדשים כשנחזור. וזה טעם אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן שם רמז שאף שיחרב הבית ויתבטל הק"פ עמד טעמו כי עוד נחזור לקיימו ודו"ק.

פסקה ג

רשע מהו אומר מה העבודה הזאת לכם וכו'. אפשר לפרש ונקדים חקירה אחת דהכתוב פ' שופטים לא תקים לך מצבה אשר שנא וכו' ופרש"י אעפ"י שהיתה חביבה בימי האבות מאחר שעשאוה הגוים חק לע"ז שנאם. וכפ"ז הקרבנות שהיו מקריבין לע"ז למה לא נתבטלו. ואדרבה כתבו משם הרמב"ם דטעם הקרבנות לפי שהיו אדוקים להקריב לע"ז ולמונעם מכל וכל מהקרבנות אשר הורגלו קשה עליהם הדבר לכן ציוה שהקרבנות יהיו לשם ה' עכ"ד כפי מה שהביאו המפרשים בשמו. וכפ"ז גם המצבה תשתרי. אמנם הא ל"ק דמ"ש הר"מ הוא למונעם מכל וכל. ואפשר דהיו מקריבין לע"ז חיות ובהמות ועופות אחרות וכיוצא. ולמונעם מכל וכל יקשה מאד עליהם לכך התיר להם בהמה בקר וצאן ותורים ובני יונה ולא עוד וגם ממינים אלו הוציא טריפה ורובע ומוקצה ונעבד וכו'. וכן עשה במצבה שהוציא מצבה והתיר מזבח אבנים ומזבח אדמה.
ודע שעל טעם הרמב"ם הבאים אחריו לא רצו בטעם זה ודחו דבריו אמנם אנכי איש צעיר מצאתי בזהר הקדוש ובמדרש רבה כדברי הרמב"ם ז"ל כמו שכתבתי במקומו.
וזו שאלה שאל הרשע כרשעתו מה העבודה זאת לכם מכלל דאיכא אחריתי והיא המצבה אשר שנא לפי שנעשית לע"ז וה"ה כל הקרבנות שקריבין לע"ז נאסרו לגבוה ומה העבודה עבודת הקרבנות שנקראת עבודה לכם שהייתם עובדי ע"ז. ומאשר העזה לפקפק על הקרבנות ניכר שאינו מאמין שהקב"ה ציוה על הקרבנות ומכחיש התורה לכן אמר העבודה הזאת לכם ורצה לומר לכם ולא לו. ואם היה בדרך שאלה לדעת ולהבין התורה היה משיב לו כהוגן כאשר דברנו. האמנם מתנועת דבריו ומכתלי ביתו ניכר שפחמי הוא אף אתה הקהה וכו' דלפי דעתו הנפסד לא היה מקריב ק"פ בשבוש זה ולא היה נגאל.
א"נ שמע דאין קטיגור נעשה סניגור ונעשה שואל דהטלה היה ע"ז וגם ישראל היו עובדין וא"כ איך יעלוהו לק"פ והלא אין קטיגור נעשה סניגור. והבל יפצה מפיו דלכפר החטא עצמו לא נאמר אין קנ"ס כמ"ש הרב גור אריה ז"ל פ' שמיני. והוא קפסיק ותני העבודה הזאת לכם, לכם ולא לו וכו' בעבור זה שנתחרטתי מע"ז והקרבתי ק"פ לש"ש עשה ה' לי בצאתי ממצרים שכיפר לי על הכל ואלו היה שם ואינו עושה ק"פ לא היה נגאל ודוק.
או יאמר במ"ש הרב מהר"ש פרימו זלה"ה ברמזיו סוף פ' בא דטעם אשר ציוה ה' שה תמים זכר בן שנה ולא יותר דמצרים עובדים לשה ואסור ליקח מהם וגם של בני ישראל אסור כי היו גוי מקרב גוי לכך ציוה שלא יהיה יותר מבן שנה כי מיום שהתחילו המכות משפט המצריים שנה אחת היתה ומסתמא לא היו ישראל ח"ו עובדים ע"ז א"כ הנולדים מהם באותה שנה מותרים דולדותיהם מותרים בשלא היו בעבור בשעת עבירה כמ"ש הרמב"ם פ"ג דאיסורי מזבח והיינו דקאמר משכו וקחו לכם צאן וכמו שאמרו רז"ל משכו ידיכם מע"ז כלומר לא תקחו מאותם שנעבדו רק מאותם שנתעברו אחר שמשכתם ידיכם מע"ז עכ"ד. והנה אמרו רז"ל לדון לכף זכות אבל במי שמוחזק שהוא רשע נדון לפי רשעתו. וז"ש רשע מה הוא אומר מי שמפורסם שהוא רשע נדון אותו כי הוא משיח לפי טומא"ו. ההוא אמר מה העבודה הזאת לכם שהיא מצות ק"פ הרי מצותו במצרים לפרוש מע"ז ואתם אומרים שאינכם עובדי ע"ז ומאי שיאטיה גבייכו. ורמז באומרו הזאת מכלל דאיכא אחריתי אעיקרא דדינא פרכא פסח מצרים הטלה היה ע"ז ואיך הוכשר לפסח ולא עוד אלא שאתם אומרים שהוא לפרוש מע"ז. ובהיות כי הוא רשע נכריעהו לחובה דפקר טפי שאמר לכם הוא ברשעו לרמוז לכם ולא לו וכו' אף אתה הקהה את שיניו ואמור לו בעבור זה כלומר דאפיקורוס ישראל כ"ש דפקר טפי ואינו מקבל תשובה. רק להקהות שיניו לבד צא תאמר לו בעבור זה לא שיועיל כי הוא רשע לא נצרכא אלא להקהות שניו כה תאמר בעבור ז"ה גימטריא י"ב כלומר י"ב חדש משפט המצריים עשה ה' לי שהתקינני וקרבני לעבודתו כמ"ש ויעשה כמשפט כי י"ב חדש הייתי מופרש מהע"ז בעת יציאת מצרים וא"כ הק"פ היה מאותן שנתעברו אחר שפירשתי מע"ז. לי שאנחנו כלנו נפש אחד ולא לו שהוא מעלמא דפרודא רבים ואלו היה שם לא היה נגאל שלא היה חוזר מרשעותו לא כאלה חלק יעקב ישראל נושע בה':
א"נ מה העבודה וכו' שיש סברה לפלוסופים שעיקר העבודה הוא הלב ואין צריך לקיים המצוה במעשה כגון יצ"מ אין צריך מצה ומרור וק"פ רק לזכור בלבו מעשה יצ"מ וכן הציצית א"צ רק לזכור המצות וכיוצא וכמ"ש אני בעניי הקדמה זו בקונטריס פני דוד בפ' נצבים דף ק"ד, וז"ש רשע מה הוא אומר שרגיל לומר כן ע"ד מה שפירשו במ"ש באבות הוא היה אומר וזה הרשע הוא ברשעו רג"ל על לשונו מה העבודה הזאת לכם במעשה פסח מצה ומרור ציצית תפילין וזהו לכם שאין לכם לב ולא ידעתם לכוין לבכם כי העיקר הוא כונת לב ולכן בחרונו יבהלהו לכם ולא לו כו' כפר בעיקר שכופר בתורה דדוקא צריך מעשה והכל לפי רוב המעשה אף אתה הקהה את שיניו וכו' ואלו היה שם לא היה נגאל דלא היה נימול וחדל מעשות הפסח ולא היה נגאל והיה מת בימי החשך. וזהו לפי מ"ש הרב מהר"י דוד ז"ל בספר צמח דוד דף קמ"ח ע"ב ד"ה ואמרתם שאם א' לא עשה פסח הוא מעכב הגאולה וכתב זה לפי משז"ל בילקוט ע"ש. ולדעת זה נפרש לא היה נגאל דמת בחשך כדי שלא יעכב הגאולה ודוק.

פסקה ד

תם מהו הוא אומר מה זאת וכו'. אפשר דהולך בתום ושואל למה נענשו המצריים והלא כך גזר הקב"ה כי גר יהיה זרעך וכו' ועבדום ועינו אותם ת' שנה והרמב"ם כתב שלא הזכיר מצרים הקב"ה והם שפשטו ידם מכל האומות נענשו והראב"ד השיג דעל מי תחול הגזרה. ודרך דרש אפשר להצילו להרמב"ם מהשגת הראב"ד דאה"נ שאם היתה אומה אחרת משעבדת לישראל אין עליה תרעומת. אבל המצריים הם עבדים ליוסף והעזו פניהם לשעבד בישראל ולא זכרו מה שהטיב להם יוסף הצדיק ע"ה שהחיים ברעב ומשו"ה נענשו. וזהו שאלת התם. ויאמר אביו בחזק וכו' מבית עבדים כלומר המצריים נתחייבו שהיו עבדים ליוסף ומשו"ה נענשו אבל אם היתה אומה אחרת לא היה מענישם כי כך גזרה חכמתו יתברך ודוק. א"נ אפשר בסגנון אחר דמצריים מבני חם כידוע. וכן אמר העושה נסים וכו' על אדמת בני חם והם עבדים לישראל שהם מבני שם. ורבו העבדים המתפרצי' להעביד אדוניהם וכדי בזיון וז"ש בחזק יד הוציאנו ה' ממצרים מבית עבדים שהם בני חם ודין הוא שילקו זרים:
איברא דהמסתכל יפה בדברי הרמב"ם פ"ו דתשו' יראה דהתירוץ האמור לפי שהיו עבדים ליוסף ולכך נענשו אינו במשמע דבריו. והגם שהוא דחוק לדעת הרמב"ם. אפשר לומר לעיקר החקירה למה נענשו המצריים. ועוד יש לומר ב' טעמים אחרים אחד שלא היתה כונתם לקיים גזרתו יתברך ואדרבה הם כיונו לבקש אופנים שלפי דעתם הנפסד לא יוכל להרע להם וכמ"ש הבה נתחכמה לו נתחכם למושיען של ישראל כו' ולזה נענשו. ועוד אפשר לומר שאם בבא משה רבינו ע"ה תכף היה שולחם לא היו נענשים כלל אבל התריסו וסרבו ולכך נענשו. ועוד נראה לומר עפ"י הקדמת הרב מהר"י קובו ז"ל שהבאתי בזרוע ימין פי' ההגדה שע"י יוסף הצדיק ע"ה נתכפר העבדות ולא היו חייבים כי אם העינוי ולכך אמר ה' וגם את הגוי אשר יעבודו דייקא דן אנכי:
וכל זה אפשר לרמוז בפ' פ' וארא וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבידים אותם ואזכור את בריתי ופירש"י מה שאמרתי וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי וכבר אני בעניי פירשתי פ' זה בטעמי הרמב"ם והראב"ד ומהרח"א ז"ל ככתוב בס' ראש דוד בס"ד. ועתה נבאר בסגנון אחר דהכא היה דבר ה' אחר ביאת משה רבינו ע"ה לפרעה ואמר תכבד העבודה וכו' וז"ש וגם אני שמעתי את נאנק בני ישראל וכי תימא שכך גזר הוא יתברך. לז"א אשר מצרים כפויי טובה שיוסף גרם להם החיות והם עבדיו וגמלוהו רעה לשעבד לבני יוסף והשבטים אחיו ולזה היו נכונים לעונשים מרים. ועוד מעבידים עתה ששלחתי להם להוציאם הכבידו עליהם. ועוד ואזכור את בריתי שאמרתי וגם את הגוי אשר יעבודו דנתחייבו על העבדות שכבר נתכפר על ידי יוסף לכן וכו' בזרוע נטויה ובשפטים גדולים כי הם חייבים מטעמים האמורים ודוק:

פסקה ה

ושאינו יודע לשאל את פתח לו וכו'. הנה הרא"ש ז"ל כלל כ"ד בתשובותיו כתב דזכירת מצרים הוא בלב ולאו דוקא הגדה בפה אלא אם ישאל מפרשין לו ע"ש וכבר כתבנו דנראה דסובר הרב דמאי דאמרו פ' ע"פ דאפילו אין לו בן הוא שואל את עצמו הוי מדרבנן. ואפשר דבבן שאינו יודע לשאל מודה הרא"ש דכתיב והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בלי שאלה. ומיירי דבן זה אינו יודע לחבר הדברים ולשאול כמו שהבאתי אני בעניי דבריו של הרב עיר וקדיש הרשב"א הלוי ז"ל בקונטריס גאולת עולם (והוא בכסא דוד דף קי"ב ע"ד) ושם פירשתי בעניותי דלא כהרא"ש ע"ש. אמנם עתה רואה אני דמצי למימר הרא"ש דמודה הוא בבן כזה שישתדל להמשיך לבו שיפתח פיו דקרא קרי בחיל והגדת לבנך לאמר ולא כתיב שאלה כאינך תלתא דכתיב בקרא שאלה. ודייק המגיד לומר כנגד ארבעה בנים דברה תורה. לומר דאע"ג דמדאוריתא אינו חייב בפה והחיוב הוא דוקא אם ישאל לדעת הרא"ש מ"מ צריך ליטפל בשאינו יודע לשאל גם מדאוריתא וזהו כנגד ארבעה בנים דברה תורה דמדאוריתא יש לו חיוב בבן שאינו יודע לשאל להתעסק בו:
ומה שאמר המגיד ושאינו יודע בו"יו רמז בזה כי בן זה יודע ואינו יודע והידיעה שלו רמז בהעלם דמה שנראה לעין הוא שאינו יודע לשאל אמנם קים לן בגויה דידע מיהא אבל קצר (קצר) ניב שפתים לכך אמר ושאינו יודע לרמוז יודע ושאינו יודע והשתדל בו. ומאחר דבהכי מיירי שפיר אמר יכול מראש חדש ישתדל ללמדו סידור דברים וכו'.

תוכן העניינים

שפה אחת על הגדה של פסח

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה