שפה אחת על הגדה של פסח· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
מגיד · מעשה שהיה בבני ברק
פסקה א
מעשה ברבי אליעזר וכו' שהיו מסובין בבני ברק וכו'. י"ל שהיו מסובין בבני ברק יתר ומאי איכפת לן אם היו מסובין ומה יועיל שהיה בבני ברק. ותו דלשלמים האלה ודאי שהיו מסובין כי כל הענינים והאכילה ושתיה טעונים הסבה. אלא דלזה י"ל רבותא אשמועינן דהגם שהיו עוסקין בתורה ורזי דרזין והו"א שצריך להראות שהם ביראה וחרדה כראוי לשלמים וקדושים כמותם. אפ"ה היו מסובין לכבוד הרג"ל מועד"ת.
אמנם יראה במשז"ל ברבה פ' בחוקותי חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך אמר דהע"ה למחר אני הולך למקום דירה פ' למקום נאה פ' ואח"כ הולך למדרש. והטעם דכשאומר שרוצה ללמוד או לקיים מצוה יש מקטרג ומונע לכך היה אומר שהוא רוצה להתענג למחר או בראיה או בהליכה וכיוצא ובזה לא תשתדל הסט"א למונעו ותכף היה הולך לבית המדרש. ובזה אני רגיל לפרש פ' אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני הכונה דאם אומר בפיו אחכמה כלומר למחר אתעסק בהלכה. שולט הסט"א ומונעני והיא רחוקה ממני ע"ד מ"ש מחשבה מועלת לד"ת והגם שכתבו התוס' דאם הוא לשמה יצליח. אפשר כי באמירה אפילו לעוסק לשמה מועלת וז"ש אמרתי אחכמה אף שכונתי לשמה והיא רחוקה ממני דשולט המקטרג ומצינו דאפילו דהע"ה ששחט היצר הרע כדכתיב ולבי חלל בקרבי עכ"ז היה נזהר בזה. והשלמים המלכים נועדו בבני ברק לעשות תקון גדול בעידן חדוותא בליל התקדש חג בעסקם ברזי תורה. ומצינו בסנהדרין דף ל"ב שאמרו הלך אחר ר' אליעזר ללוד אחר רבי יהושע לפקיעין אחר רבי עקיבא לבני ברק. ומזה משמע שהסכימו ללכת מעירם איש ממקומו ולהיות כלם בבני ברק לעשות תקון עצום בהתחברם יחד. והם נזהרו בזה דמלבא לפומא לא גלי רק כה אמרו בלכתם נלכה נא להסב בבני ברק כאלו רוצים להתענג יחד בבני ברק דאוירא ניחא להו לרוח היום וכשבאו שם היו מספרים בי"מ כל אותו הלילה עושי אורים גדולים בוני בשמים בכח תורתם וידיעתם ברז"י כס"ף. וכל זה השמיענו המגיד באומרו מעשה וכו' שהיו מסובין בבני ברק שכך אמרו שהולכים שם להיות מסובין ומתענגים בשמחת החג. והיו מספרים ביצ"מ כל אותו הלילה בתעלומות חכמה ותקונים גדולים.
פסקה ב
אמר ראב"ע הרי אני כבן ע' שנה וכו'. אפשר לפרש פלוגתייהו דבן זומא ורבנן בפי' הכתוב למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים דקשה אמאי קפיד קרא לומר את יום צאתך דיום יתר. ותו כתוב קפיד על זכירת יצ"מ והול"ל למען תזכור צאתך מארץ מצרים. ונקדים משז"ל דליל יצ"מ דהיינו ליל התקדש חג היתה מאירה כשמש ונמצאו ל"ו שעות הי"ל שמש. ובן זומא סבר דטעם אשר היתה אותה הלילה מאירה כשמש ה"ט לפרס' דהלילות נחשבו ימים ומשו"ה יצאו בחצי זמן ואמטו להכי ליל ט"ו ניסן היתה מאירה כשמש לומר דשם לילות כימי' והו"ל כאלו עבדו ת"ל שנה וכמ"ש המפרשים והבאתי דבריהם בקונטריס שמחת הרגל הנה כי כן דלדעת בן זומא טעם שהיתה הלילה מאירה כשמש היינו להודיע שהלילו' נחשבו ימים מפרש דהיינו דאמר קרא למען תזכור את יום צאתך כלו' תן דעתך בעצם היום אשר יצאו דהיה לילו כיומו מאירים והוא פלא ומשו"ה נקט דכל ימי חייך כל לרבות הלילות נמשך למאמר את. יום צאתך דהיה מאיר הלילה דנחשבו הלילות כמדובר. ורבנן סברי דטעם שהאיר הלילה היינו להודיע דמגאולת מצרים נמשכו גאולת בבל וגאולה העתידה כמ"ש בזהר הקדוש דיציאת מצרים היא היתה אם כל הגאולות ולכן היתה מאירה הלילה של ט"ו ניסן וא"כ ג' פעמים י"ב שעות מאירים יום י"ד ויום ט"ו וליל ט"ו להורות דבמצרים וגלות בבל וגלות זה ה' יאיר אורנו ונדדה חשכת הגלות ויאר את הגלות הנמשל ללילה וז"ש למען תזכור את יום צאתך דייקא תזכור היום שהיה כג' ימים של י"ב שעות. ולפ"ז דרשי שפיר כל להביא לימות המשיח והוא נמשך מדרשתם בפ' למען תזכור את יום צאתך כמדובר וכל חד פירש כל לאתויי נמשך לדרשתו במאי דכתי' את יום צאתך דסמיך ודוק. שוב נזכרתי דאמרו רז"ל דיום ט"ו שיצאנו ממצרים היה ל"ו שעות כג' ימים. [כ"כ הגאון ברכת הזבח בספר ברכת שמואל פ' בא ממדרש רז"ל ועמ"ש אני הדל בדברים אחדים דף מ"א ע"ג ונמצא שהיו ס' שעות יום י"ב דיום י"ד וי"ב דליל ט"ו ול"ו דיום ט"ו כדמוכח במדרש הנזכר שאמרו דמרעמסס עד סוכות היו ל"ו שעות כג' ימים וכשנבא לחשבון הם ששים שעות לרמוז דיציאת מצרים ממנה נמשך לגאולה העתידה דכתיב הנה יום בא לה' ואמרו בזהר ע"פ גער חית קנה דקנה רומז לסט"א וכשתהיה הגאולה במהרה בימינו קנה ישבר קוף ויעשה הנה ע"ד מ"ש ז"ל כי נחש ישבר נ' ויהי' מ"י ויהיו אותיות משיח ופירשנו בעניותנו דלהיות שמתגלים ן' שערי בינה והגאולה מהם לכן ישבר ן' נחש ויעשה מי הרומז לאימא בסוד ן' שערי בינה וגם הנה יש לרמוז דמה' עילאה יתגלו ן' שערים ויבא השפע לה' תתאה. וכתב הגאון החסיד מהר"א ז"ל בעל מעשה רקח דיצ"מ היו מתגלים מ"ט שערים ובגאולה במהרה בימינו יתגלה כל הן' שערים ע"ש וזה רמז כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות קרי ביה ן' פלאות גם ארז"ל כי הנה לשון שמחה שהיא השכינה גם שעה כינוי לשכינה גם אותיות של ברכת כהנים ס' ועוד יש לרמוז רמזים אחרים גם יום ס' גימט' קי"ו כמספר שני העבדות שהיה להם במצרים וכתב רבינו אפרים עמ"ו אנכי בצרה עמו גימט' קי"ו ועמ"ש פתח עינים ח"א דף צ"ח ע"ג דוק והארך]: